גוש שלום הוא הגרעין הקשה של תנועת-השלום הישראלית.

מתארים אותו כתנועת-שלום "מיליטנטית", "רדיקלית" או "עקבית".

הוא ידוע בשל עמידתו הנחושה בתקופות משבר, כמו לאחרונה באינתיפאדת אל-אקצה. זה שנים ממלא גוש שלום תפקיד מוביל בקביעת סדר-היום המוסרי והפוליטי של כוחות-השלום בישראל, תוך שבירת ה"קונסנזוס הלאומי" המוטעה.

גוש שלום הוא אירגון חוץ-פרלמנטרי, בלתי-תלוי בכל מיפלגה או גוף פוליטי. מקצת מפעיליו משתייכים למיפלגות שונות, אולם הגוש אינו קשור בכל מפלגה שהיא.

מטרות:

המטרה העיקרית של הגוש היא להשפיע על דעת-הקהל הישראלית ולהובילה לשלום ולפיוס עם העם הפלסטיני, על בסיס העקרונות הבאים:

סיום הכיבוש.

הכרה בזכות העם הפלסטיני להקים של מדינת פלסטין העצמאית והריבונית בכל השטחים שכבשה ישראל ב1967.

החזרת "הקו הירוק" כגבול בין מדינת-ישראל ומדינת-פלסטין (עם אפשרות של חילופי-שטחים מזעריים על פי הסכם בין הצדדים) הגבול יהיה פתוח לתנועה חופשית של בני-אדם וסחורות על פי הסכם הדדי.

כינון ירושלים כבירת שתי המדינות, כשירושלים המיזרחית (ובכללה מיתחם המיסגדים) משמשת כבירת פלסטין וירושלים המערבית (ובכללה הכותל המערבי) משמשת כבירת ישראל. העיר תהיה מאוחדת בתחום הפיסי והעירוני, על בסיס הסכם הדדי.

הכרה עקרונית בזכות-השיבה של הפליטים הפלסטיניים ובזכות כל פליט לבחור באופן חופשי בין פיצויים לשיבה לפלסטין ולישראל. הגשמת הזכות בפועל, ובכלל זה מיספר הפליטים שיוכלו לחזור לישראל במיכסות שנתיות, בלי לפגוע באושיות מדינת-ישראל, תיקבע בהסכמה הדדית.

שמירת הביטחון של ישראל ופלסטין על פי הסכם הדדי וערובות הדדיות.

שאיפה לשלום כולל בין ישראל וכל הארצות הערביות ולכינון איחוד מרחבי.

היסטוריה:

הגוש הוקם בשנת 1993 בידי אורי אבנרי ואחרים, כאשר התברר שאף אחת מתנועות-השלום הוותיקות אינה מסוגלת או מוכנה להתנגד לפעולות-הדיכוי של ממשלת-העבודה החדשה, בהנהגת יצחק רבין.

כאשר גירש רבין 415 פעילים איסלאמיים מהארץ בסוף 1992, נערכה מחאה ספונטנית של אזרחים יהודיים וערביים והוקמו אוהלי-מחאה מול מישרד ראש-הממשלה בירושלים. מאהל-המחאה התקיים במשך 45 ימים ולילות חורפיים. במהלך הוויכוחים באוהלים, ועקב שתיקת תנועות-השלום הישראליות האחרות, החליטו כמה מפעילי המחאה שדרושה תנועת-שלום ישראלית חדשה שתהיה "שלומה משלום עכשיו" והקימו את גוש שלום.

מבנה ארגוני:

תפקיד הגוש דומה לפעולת גלגל-שיניים קטן בעל הנעה עצמית חזקה, המפעיל גלגל גדול יותר, המפעיל מצידו גלגל גדול עוד יותר, וכן הלאה. מכיוון שאינו כפוף לשום שיקולים של אינטרס מיפלגתי או פופולריות חולפת, חופשי הגוש להכריז על האמת כפי שהוא רואה אותה ולפעול למען קבלתה על-ידי קהל הרבה יותר רחב.

כתוצאה מכך הטיף הגוש (כמו שהטיפו מייסדיו, כבר זמן רב לפני הקמתו) לרעיונות כגון הכרה בקיום העם הפלסטיני, משא-ומתן עם אש"ף, קבלת מדינה פלסטינית, הכרה עקרונית בזכות-השיבה, ירושלים כבירת שתי המדינות, פירוק ההתנחלויות, ועוד, הרבה שנים, ולפעמים כמה עשרות-שנים, לפני המיפלגות ותנועות-השלום הממסדיות.

כמקובל בישראל, אין לגוש "חברים". הוא מורכב מכמה מעגלים:

הגרעין הפנימי מורכב מכ-100 פעילים ופעילות, המקדישים חלק ניכר מזמנם וממרצם (ומקצתם את כל זמנם ומרצם) למשימה זו. אין לגוש עובדים בשכר. בדרך כלל משלמים פעילי הגוש את הוצאותיהם בעצמם, ובכלל זה דמי-הנסיעה להפגנות. פעילים אלה נמצאים בכוננות מתמדת להפגנות ולפעולות דחופות אחרות.

קבוצה גדולה יותר של כ-600 פעילים ופעילות הכלולים ברשימות-הפעילים והלוקחים חלק בפעולות גדולות יותר מסוגים שונים (ראו להלן).

כמה אלפים נוספים מזדהים עם הגוש, עוקבים אחרי פעולותיו ועוזרים למערכותיו בקרב הציבור הרחב. רבים מהם מביעים את הזדהותם גם באמצעות תרומות.

המשאבים הכספיים של הגוש מצומצמים ביותר. אין הגוש מקבל הקצבות משום אירגון ישראלי או בינלאומי, מלבד תרומות מזדמנות וצנועות מקבוצות-שלום ויחידים בארצות שונות (כגון הולנד וגרמניה). עיקר הנטל מונח על שכמם של אזרחים ישראליים יחידים, התומכים בגוש ככל יכולתם ורואים בכך חובה מוסרית. כולם ראויים לשבח.

פעולות:

גוש שלום פעיל בחזית רחבה מאוד, שמבחינת רוחב הפרישה אין דומה לה בכל גוף ישראלי אחר הפועל למען השלום וזכויות-האדם.

את פעילותו ניתן לחלק לכמה סוגים:

מערכות-הסברה פוליטיות שתוכננו ובוצעו על-ידי הגוש בלבד, כגון:

"שחררו את כל האסירים הפלסטיניים מייד!"

מערכה שהחלה בהפגנת-המונים משותפת של 6000 ישראלים ופלסטינים לפני כלא-שכם, למחרת הסכם אוסלו (1993).

"הפרות הסכם אוסלו"

מיסמך שהוכן במשותף על-ידי הגוש והמרכז הפלסטיני למידע-שלום (1994).

"ירושלים - בירת שתי המדינות"

מערכה שהחלה בפירסום המינשר "ירושלים שלנו", שעליו חתמו 675 אנשי-רוח ופעילי-שלום ישראליים, שאליהם הצטרפו פייסל חוסייני ואישים פלסטינים חשובים אחרים. המינשר שבר בפעם הראשונה את הטאבו הרשמי בעניין ירושלים (1995).

"עצרו את הדחפורים!"

מערכה שנמשכה כמה חודשים, נגד בניית התנחלויות בג'בל אבו-רניים ("הר חומה") וראס-אל-עמוד, ליד ירושלים (1997). במערכה צרכנית שהחלה ב-1997 ביקשו וקיבלו רבבות משפחות בארץ רשימות מפורטות של המוצרים המיוצרים בפארקים התעשייתיים בהתנחלויות, כדי שיוכלו לדעת להיכן הולך כספם.

"הקו הירוק - גבול של שלום", מערכה שנועדה להחזיר לתודעה הציבורית את הגבול שהיה קיים לפני 1967. פעילי הגוש סימנו בשטח בצבע ירוק את המקומות שבהם חוצה הקו הירוק את הכבישים (1998).

"זכות האומה הפלסטינית להכריז על הקמתה של מדינת פלסטין ב כ ל שטחי הגדה המערבית ורצועת-עזה" מינשר שנחתם על-ידי 440 ישראלים בעלי-שם (1999).

"זכות השיבה"

הגוש פירסם את תוכניתו לפיתרון צודק ומעשי של בעיית הפליטים (1999).

"לצאת מכל השטחים הכבושים"

זאת היתה דרישת הגוש מאז הקמתו.

עם פרוץ אינתיפאדה אל-אקצה היה הגוש הראשון שפתח במערכה ציבורית סביב סיסמה זו (2000).

"היום מתחילה הספירה לאחור למלחמה הבאה"

מודעה גדולה ביום הקמת ממשלת האחדות הלאומית, בהנהגת אריאל שרון ושימעון פרס (2001). "אנו קוראים להקמתו המיידית של כוח-שלום בינלאומי בשטחים הפלסטיניים"

מערכת מחאה נגד הדיכוי הגובר בשטחים הכבושים (2001).

"80 תיזות למחנה-שלום חדש"("אמת מול אמת")

גישה שונה לחלוטין מהמקובל לשלום ישראלי-פלסטיני על-ידי עימות עם הגירסות הלאומיות הדוחות-זו-את-זו של שני הצדדים וחיבורן במיסגרת חדשה (2001).

"ההצעות הנדיבות של ברק"

הצגה פשוטה ובהירה להפצה המונית המפריכה, בעזרת מפות, את טענת-התעמולה ש"נתנו לערפאת הכל וקיבלנו מלחמה" (2001).

בעודו מנהל מערכות אלה, ערך הגוש מאות הפגנות וביצע פעולות ישירות ללא-ספור בתגובה על מצבי-חירום יומיומיים. רובן נערכו בשיתוף עם פלסטינים, ורבות בשיתוף עם אירגונים אחרים לשלום ולזכויות-האדם. חלקן נערכו על-ידי הגוש לבדו.

כמה דוגמאות מהעת האחרונה:

השתתפות בניית בתים שנהרסו על-ידי צבא הכיבוש (כיפל-חארס, קטאנה וענתא).

מילוי תעלות שנחפרו על-ידי צבא הכיבוש לשם ניתוק כפרים ערביים (רנתיס).

פריצת מחסומי הסגר, כשהפלסטינים באים מהצד השני (בית-לחם).

הפגנות ביחד עם תושבי הכפרים נגד ה"מאחזים" (אל-חאדר).

מסיק זיתים עם התושבים שהמתנחלים והחיילים מנעו את גישתם למטעיהם (חארס).

מדבקות, כרוזים, סיכות וסמלים.

במשך השנים פירסם והפיץ הגוש מספר רב של מדבקות, כגון "החזירו את החיילים מלבנון" (מאוחר יותר: "החזירו את החיילים מהשטחים"), "ירושלים - בירת שתי המדינות", ""אין התנחלות חוקית. נקודה", "הקו הירוק - גבול של שלום".

המדבקה והסיכה הפופולריות ביותר מורכבות מדגלי ישראל ופלסטין. שני הדגלים המצטלבים הם הסמל הרשמי של הגוש.

גילוי-דעת שבועי.

מאז 1993 מפרסם גוש שלום בכל שבוע גילוי-דעת פוליטי בצורת מודעה בתשלום. מקובל להניח שגילויי-דעת אלה משפיעים על סדר-היום השבועי של מחנה-השלום כולו, הרבה מעבר לתחום גוש שלום עצמו. הוא גם מספק נוגדנים לשטיפת-המוח הימנית-כוחנית המתלהמת של מדיניות-הכיבוש.