|
||
עזה רחוקה מאוד מהיות מודל לחיקוי. היא הכתובת על הקיר.
היא המחשה של מעט מהצפוי לנו עם נתעקש לבנות את הגדר בעומק השטח הפלסטיני.
עזה, היא כלא ענק. מעיין רותח של שנאה ואלימות כלפי כיבוש
מהאכזריים ביותר הקיימים היום בעולם.
התמונות המשודרות לעולם מעזה, חאן-יונס ורפיח הופכות את ישראל למדינה מצורעת.
אך לפני שנבדוק עד כמה עזה מתאימה לתואר "מרת ביטחון",
כדאי שנבחן כמה הבדלים יסודיים בין רצועת עזה לגדה המערבית:
אורכה של הגדר המקיפה את עזה הוא כ-50 ק"מ. אורכה של הגדר המתוכננת על-ידי הממשלה בגדה המערבית הוא כ-950 ק"מ (כולל הגדר המזרחית). כלומר, כמעט פי 20. משמעות הדבר היא שהסד"כ שיידרש לאבטחת הגדר יגדל אף הוא במידה דומה.
כך גם מספר ניסיונות הפריצה ועלות הוצאות התחזוקה.
אם, לדוגמה, נדרשים 5,000 חיילים לאבטח את הגדר ברצועת עזה,
יידרשו כ-100,000 חיילים לאבטח את גדר ההפרדה בתוואי המתוכנן.
הגדר מסביב לרצועה בנויה במתאר טופוגרפי שטוח.
תוואי הגדר בגדה עובר בשטח הררי ומסולע. שטח זה קשה הרבה יותר הן לבניה והן לשמירה, אבטחה ותחזוקה. ברצועת עזה, מקיז הצבא את דמו בהגנה על 6,000 מתנחלים ב-15 התנחלויות. בשטח הגדה נמצאים היום כ-80,000 מתנחלים בכ-180 נקודות-ישוב. אם עזה מייצגת הצלחה ביטחונית, מדוע יש צורך בהרס בתים במספרים מבהילים, עקירת עשרות אלפי עצי פרי, הרס חממות ועוד ועוד, עד אשר הנוף ברצועת עזה נראה כלקוח מצילום של פני הירח? כיצד מתיישבת ההצלחה הביטחונית עם חדירות יומיומית של הצבא, וחיסולים מהאוויר, היבשה והים? כיצד נשקול את "הערך הביטחוני" של האיבה הנגרמת
מפעולות אלה ומתמונותיהן המופצות בעולם?
נכון שלא יצאו מעזה מחבלים מתאבדים,
אך רקטות, פצצות-מרגמה וחוליות חמושות -יצאו גם יצאו.
עזה אינה מתכון להצלחה. היא אות אזהרה מהבהב,
סימן למה שמצפה לנו אם נכלא עם שלם מאחורי חומות וגדרות.
|