|
|
||
בצלאל סמוטריץ' צודק. תושבי עזה חיים כבר 75 שנה בגטו ובמצוקה. נרצה או לא נרצה, עזה מזכירה לנו ששנת האפס של הסכסוך היא לא 1967, וגם לא ההתנתקות של 2005 וגם לא ההפיכה של חמאס ב-2007, וגם לא המתקפה הרצחנית והנפשעת של חמאס 7 באוקטובר 2023 וגם לא המתקפה ההרסנית של ישראל שבאה אחריה. עזה מזכירה לנו ששנת האפס בסכסוך הישראלי-פלסטיני היא 1948, ואולי קודם. بتساليل سموتريتش على حق. سكان غزة يعيشون بالفعل منذ 75 عامًا في غيتو وبؤس. سواء أردنا ذلك أم لا، فإن غزة تذكرنا أن سنة الصفر للصراع ليست سنة 1967، ولا الانسحاب الإسرائيلي عام 2005، ولا انقلاب حماس عام 2007، ولا الهجوم الدموي لحماس في 7 أكتوبر 2023، ولا الهجوم الإسرائيلي المدمر الذي تلاه. تذكرنا غزة أن عام الصفر في الصراع الإسرائيلي الفلسطيني هو عام 1948، وربما قبل ذلك. סמוטריץ' גם מזכיר לנו שהסיפור הוא על הארץ כולה, כי הרי עזה היא חלק מפלסטין/ישראל ההיסטורית, היא חלק מהמורשת של הארץ הזו, חלק מהמולדת המשותפת. יש בה היסטוריה אנושית של תושבי הארץ הזו, היסטוריה יהודית, ואסלאמית ונוצרית. يذكرنا سموتريتش أيضًا أن القصة تدور حول الأرض بأكملها، لأن غزة جزء من فلسطين/ إسرائيل التاريخيه، وهي جزء من تراث هذه الأرض، وجزء من الوطن المشترك. هناك تاريخ إنساني لسكان هذه الأرض, تاريخ يهودي في غزة، وإسلامي, ومسيحي. אבל סמוטריץ' גם טועה מאוד ומציע פתרון שיוביל רק לעוד מלחמות ומוות. "להשאיר 100-200 אלף" פלסטינים בעזה ולדחוק את כולם החוצה זה לא רק פתרון לא מוסרי, מעשה שהוא פשע נגד האנושות, טיהור אתני של ממש. הוא גם לא ייתן ביטחון ויציבות ליהודים בישראל. הוא רק יפתח מעגל דמים נוסף. ومع ذلك، فإن سموتريتش مخطئ للغاية ويقترح حلاً سيؤدي فقط إلى المزيد من الحروب والموت. إن "ترك 100-200 ألف" فلسطيني في غزة ودفعهم الباقي للخارج ليس فقط حلاً لا أخلاقيًا، إنه عمل يرقى إلى مرتبة جريمة ضد الإنسانية، تطهير عرقي حقيقي. كما أنه لن يوفر الأمن والاستقرار لليهود في إسرائيل ويفتح فقط حلقة دموية أخرى. שני מיליון תושבי עזה, גם אם ייאלצו אותם לגלות בפעם השנייה או השלישית, לא ישכחו את המולדת. הם לא שכחו אותה ב-75 האחרונות, הם לא ישכחו גם בעתיד. مليونا نسمة في غزة، حتى لو تم تشريدهم للمرة الثانية أو الثالثة، لن ينسوا وطنهم. لم ينسوه خلال الـ75 سنة الماضية، ولن ينسوه في المستقبل أيضًا. הדרך היחידה להעניק חיים בטוחים ליהודים ופלסטינים בארץ הזו היא אך ורק דרך הכרה ששניהם קשורים לארץ הזו, שניהם רואים בה מולדת, אף אחד מהם לא הולך לשום מקום, ובני שני העמים האלה זכאים לשוויון זכויות אזרחי ולאומי. שתי מדינות עצמאיות, ריבוניות, הקשורות בהן בקשר אמיץ. כל ניסיון להסיר מבט מהמציאות הזו לא יעזור. הסרנו מבט מעזה, אבל היא לא נעלמה. גם ברגעי שבר, אסור להתפתות ל"אסטרטגיית" מלחמת נצח של סמוטריץ' ופוליטיקאים קיצוניים שכמותו. למרות הכאב עלינו לבחור בפתרון מדיני אמיתי, לעתיד טוב וחיים בטוחים לכולם. الطريقة الوحيدة لمنح حياة آمنة لليهود والفلسطينيين في هذه الأرض هي فقط من خلال الاعتراف بأن كلاهما مرتبط بهذه الأرض، وكلاهما يراها وطناً، ولا أحد منهما سيذهب إلى أي مكان*، وابناء كلا هذين الشعبين يستحقان المساواة في الحقوق المدنية والقومية. دولتين مستقلتين، ذات سيادة، مرتبطتان ببعضهما البعض برابط وثيق. أي محاولة لإبعاد البصر عن هذا الواقع لن تنفع. لقد أزلنا أعيننا عن غزة، لكنها لم تختفِ. *حتى في لحظات الازمة، يجب ألا ننجرف وراء "استراتيجية" الحرب الأبدية لسيموتريتش والسياسيين المتطرفين مثله. على الرغم من الألم. يجب أن نختار حلاً سياسياً حقيقياً، لمستقبل أفضل وحياة آمنة للجميع. שתפו והצטרפו לקבוצת העדכונים של ארץ לכולם 📣 https://cli.re/2S1HIDKUNIM זה קצת ארוך, אבל את הניתוח הפוליטי החד הזה כולם חייבים לקרוא. ד"ר אסף דוד, חבר ועד מנהל ארץ לכולם: המלחמה בעזה עברה בשלושת החודשים האחרונים משלב א' – מלחמת אין ברירה בחמאס; דרך שלב ב' – מלחמת שלום הקואליציה של ביבי על גב החטופים הישראלים והאזרחים העזתים; אל שלב ג' – מלחמת שלום הימין על גב כל הנזכרים לעיל פלוס מדינת ישראל. זה השלב שבו החיילים והקצינים שנמצאים בחזית מאוחדים בפעולה סיזיפית מול מטרה בלתי מושגת שהוגדרה להם על ידי ממשלה מפולגת, מפלגת, מסוכסכת ומסכסכת, שמלכתחילה הובילה אותנו לאסון חסר התקדים הזה ועכשיו "מנהלת" אותו באותה מידה של אחריות ושיקול דעת. הימין, שמבין רק כוח ויודע לדבר עם יריביו ואויביו (יהודים או פלסטינים) אך ורק בכוח, הופך אותנו בהדרגה למדינה מטורפת ומצורעת שמתפרעת בעזה, עם אפס הבנה של התוצאות וההשלכות של הפגיעה חסרת האבחנה שלנו בתשתיות ובאזרחים, ובלי טיפת מחשבה על "היום שאחרי", אלא אם כן אתם רוצים לכנות את התקווה שבעזה יישארו 200 אלף פלסטינים במקום 2.3 מיליון בשם העצם המחייב "מחשבה". לא מעט כותבים ופרשנים התייחסו בשבועות האחרונים לראיון המקיף של צאלח אל-עארורי, בכיר חמאס שהתנקשנו בו השבוע בביירות. הטענה המרכזית היא שבראיון המפורסם שלו מחודש אוגוסט עארורי רמז, כביכול, לתוכנית מקיפה של חמאס להתקפה על ישראל, שתגרור אותה למלחמה אזורית. "לו רק היינו מקשיבים" וכו'. צפיתי בראיון כולו, פעמיים, לפני כמה שבועות ושוב היום. הוא לא חושף שם אף רמז למתקפה. הוא אומר משהו הרבה יותר מחריד. עארורי טען בראיון שגורמים ערבים ופלסטינים שמשלים את עצמם שממשלת הימין הקיצוני בישראל היא בת חלוף, ויהיה אפשר לחזור למשא ומתן מדיני אחרי נפילתה, שוגים קשות. לדבריו, ישראל אחוזה בידיה של ממשלה מטורפת הנשלטת בפועל על ידי סמוטריץ' וחבורתו, והיא מתכננת שורה של צעדים בלתי הפיכים ברוח "תוכנית ההכרעה" של הציונות הדתית: המשך דחיקת הפלסטינים מהגדה והחלפתם במאות אלפי מתנחלים חדשים, ייהוד ירושלים, השתלטות על אל-אקצא, והתנקשויות במנהיגים פלסטינים בכירים בחמאס, ביניהם הוא עצמו (שחי לדבריו על "זמן פציעות"). לדברי עארורי, הפלסטינים נמצאים במאני טיים: אם הם לא יצליחו לערער את הכיבוש באופן מיידי, תוך שנה שנתיים לא יישאר להם על מה להיאבק. חמאס רוצה בעימות מיידי כדי לשבש את התוכניות של ישראל. עארורי לא מתאר את העימות הזה כבחירה של חמאס אלא כתגובה לתוכניות המוצהרות של ישראל ולצעדיה בשטח. המהלך שהוא חוזה הוא דווקא החרפת המאבק החמוש בגדה, שיוביל להתרת רסן מצד ישראל, שתוביל לעימות אזורי כולל. כל השחקנים ב"ציר ההתנגדות" מוכנים לעימות הזה. הקלף המנצח שלהם הוא הטירוף האידיאולוגי של הימין בישראל: כמו דוברי חמאס אחרים בחודשים ובשנים האחרונות, עארורי משוכנע שהימין "ישבור את היישות הציונית" ו"יוביל להרס יחסי החוץ שלה, לפילוג פנימי בתוכה ולתבוסה שלה בשטח". שימו לב לאופן שבו הוא ניתח את ישראל באוגוסט: "ההנהגה הנוכחית במוקדי קבלת ההחלטות מנותקת, מבחינת הרכבה ובית גידולה, מהפיקוד המקצועי בצבא ובמנגנוני הביטחון. בזמן ששרון ורבין הגיעו מפיקוד הצבא, חלק מההנהגה הפוליטית הנוכחית אפילו לא שירת בצבא, ולכן הם פועלים על בסיס אמונות ודעות המתאפיינות בקיצוניות אידיאולוגית. זו יונקת את כוחה מסיפורי מעשיות ומתעלמת מהחלטות, נקודות מבט והערכות מקצועיות. אז הם יעשו טעויות שיפגעו בהם אנשאללה". בעימות האזורי הכולל שיתפתח ישראל תספוג, לדברי עארורי, תבוסה היסטורית, וייכפו עליה עובדות חדשות בשטח. "מעמדה של ישראל, הדימוי שלה בעולם, האימוץ שלה על ידי המערב, הביטחון העצמי שלהם וביכולותיהם להחזיק מעמד לנוכח הפילוג הפנימי החריף בשורותיהם, כל השחקנים באזור שתולים בהם תקוות כערֵבים לביטחונם וכמגיניהם – כל זה ישתנה". עכשיו אנחנו בינואר 2024. עימות אזורי אולי יתפתח ואולי לא – בואו נאמר שאם הוא יימנע זה יהיה למרות מהלכי הימין, ולא בזכותם. הביטחון העצמי שלנו וביכולת שלנו להחזיק מעמד אכן התערער, לא בגלל חמאס אלא משום שאנחנו נשלטים על ידי ממשלת חורבן. השחקנים באזור שתלו בנו את יהבם כבר לא חושבים שאנחנו כזו השקעה מוצלחת, לכל הפחות לא בתור מדינה. בתור כנופיה אולי כן. מחריד לגלות שעד כה עארורי אבחן נכון את המציאות. ומה לגבי המעמד שלנו, הדימוי שלנו בעולם, המערב שאימץ אותנו ועכשיו מתכחש? את זה אנחנו נגלה כשנפסיק לספר לעצמנו סיפורים ונתחיל להביט החוצה, לא רק פנימה. ממשלת החורבן המיטה חורבן על ישראל, עכשיו היא ממיטה חורבן על עזה, והתוצאה תהיה חורבן כולל של ישראל שהכרנו, של ההווה שלה ושל עתידה. לימין זה לא אכפת. הם כבר מדמיינים את ספרטה, זאת אומרת את המכונה שתידרש כדי להפוך אותנו משואפי חיים לחיילים במעגלים אינסופיים של מוות ונקמה. השאלה היא איפה המרכז-שמאל. האם נותרה בו טיפה אחת של בינה? ברגע שתהיה כאן פוליטיקה שאיננה ימנית המלחמה הזו תיעצר, החטופים שעדיין נותרו בחיים יוחזרו, הכוח הצבאי של חמאס יוכנע במהלך מדיני שאש"ף, הרשות הפלסטינית ומדינות ערביות יהיו שותפות לו, וישראל תוכל להתחיל להשתקם. רק אז באמת ננצח. הערה לסיום: אני לא יודע מה התוכניות של אמ"ן והשב"כ ל"יום שאחרי", אבל אם רוצים להתחיל לקחת את היריבים שלנו ברצינות, כדי לא להיות מופתעים כל פעם מחדש, אני ממליץ לשים לב גם להנחת היסוד שלהם: הימין האידיאולוגי יביא לחורבנה של מדינת ישראל מבלי שאויביה יצטרכו לעשות הרבה חוץ מלתת לה דחיפה קטנה. במילים אחרות: נשות ואנשי מודיעין יקרים, אם אתם רואים ראיון כזה, כתבו עליו, נתחו אותו, שלחו אותו לממונים עליכם, ותוודאו שהם אומרים את זה לפרחחים המאיישים את מה שמכונה "הדרג המדיני". מי יודע, אולי תחסכו מאתנו את החרפה האסונית הבאה. האויבים שלנו בדרך כלל לא מספרים לנו על התוכניות הצבאיות שלהם בתקשורת – זה מגוחך לחשוב שהם יעשו את זה, או לחפש סימנים לזה בדיעבד. אבל הם כן מבינים אותנו לעומק, ומתארגנים בהתאם. אם איש או אשת המודיעין מסתירים מהממונים עליהם ניתוח פוליטי, הם מסתירים מהם את מלוא התמונה המודיעינית ולכן מועלים בתפקידם.
|
|
|
|
|
