|
|
||
גם אם המופע האורקולי של טראמפ בשמי דמשק קצת האפיל על הארועים בגבול הרצועה אתמול, חשוב להדגיש את מה שקרה שם (ואת מה שלא קרה...). אתמול התברר שאם צה"ל באמת רוצה, הוא יכול להתמודד במשך יום שלם עם יותר מעשרת אלפים מפגינים בלתי חמושים ולהרוג "רק" אחד מהם. (ויש מקום סביר להניח שגם את הריגת האחד הזה אפשר היה למנוע). מה ההבדל בין יום שישי האחרון לבין שני ימי שישי שקדמו לו, אשר במהלכם הרגו צלפי צה"ל 32 מפגינים פלסטינים? הפלסטינים הם אותם הפלסטינים, ההפגנות אותן ההפגנות, החיילים אותם החיילים, הצלפים אותם הצלפים, המפקדים אותם המפקדים. מה השתנה ביום שישי האחרון? רק דבר אחד: הפעם המפקדים נתנו פקודות להמנע מהרג והצלפים צייתו לפקודות האלה. בדיוק כמו שמקודם הם צייתו לפקודות הבלתי חוקיות בעליל שהם קיבלו מקודם. זה כל ההבדל. ומה שזה עוד אומר הוא: כל מי שהעזו להרים קול מחאה – מעטים מדי בתוך מדינת ישראל, רבים הרבה יותר מחוץ לגבולות המדינה - היו שותפים להצלת חיים. פשוטו כמשמעו. |
|
|
|
|
