כל מי שאינם נותנים לשייכות הלאומית שלהם לעוור את השיפוט המוסרי שלהם, צריכים להתנגד לעונש המאסר והקנס הכספי שהוטל על שייח סייח אל-טורי. יש כאן מקרה מובהק של התנגשות בין חוק למוסר וצדק, ההופך את אכיפת החוק לפשע!

אלה הם עיקרי העובדות: ב-1905 קנה אבי סבו של שייח סייח אדמה, באזור אל עראקיב, מאחד מבני שבט אל עוקבי. בני שבט אל טורי התיישבו עליה. ב-1914 החלו לקבור את מתיהם בקטע קטן מהאדמה האמורה. ב-1952 הגיע המושל הצבאי לשייח של אותם ימים ואמר לו שצה"ל מתכוון לערוך תמרונים באזור ועליהם להתפנות מהמקום. הוא הבטיח שלאחר חצי שנה בתום התמרונים, יוכלו לחזור למקומם. כאשר רצו לחזור נאמר לשייח של אותו זמן שעליהם לשלם דמי שכירות על האדמה. כמובן שבני השבט סרבו לשלם שכירות על אדמתם. ב-1953 חוקקה הכנסת את חוק רכישת מקרקעין, שבין השאר קבע שאדמות שלא היו בשימוש בתקופה הנקובה בחוק, עברו לרשות המדינה. וכך בעזרת כוחה הצבאי ובעזרת חקיקה, העבירה המדינה את אדמותיהם של יורשי הבעלות ובראשם שייח סייח, לבעלותה. יש ויכוח בין נציגי המדינה לשייח סייח באשר לשימוש באדמה לאחר הגירוש. המדינה טוענת ששייח סייח ואנשיו הקימו מחדש את יישובם "אל עראקיב" בתחילת שנות ה-2000, בעוד שייח סייח טוען שהוא ובני שבטו השתמשו באדמה וקיימו בה נוכחות לאורך השנים. ב-2010 הרסו נציגי הממשלה את הכפר אל עראקיב בפעם הראשונה. מאז אחרי כל הריסה מקימים התושבים כמה סוכות, אותן שבים נציגי הממשלה והורסים. בעת כתיבת שורות אלה היו 137 הריסות.

אם אני אפלוש לאדמתו של אדם אחר ואקח אותה בכוח, הרי שאותו אדם יפנה למשטרה לבקשת עזרה כדי למנוע את מעשה השוד. המשטרה תבוא תעצור אותי ותביאני למשפט, באשמת שוד אדמתו. השופטים יבחנו את העניין ויכריעו לפי המוסר, הצדק והחוק נגדי, תוך הטלת העונש המתאים. לא כך הוא המקרה כאשר השודד הוא המדינה והנשדד הוא בן מיעוט לא-רצוי במדינה. למדינה יש כוח להעביר חוקים המכשירים מעשי שוד שהיא ביצעה – מה שאזרח כמוני אינו יכול לעשות – ואז אם הנשדד הוא אזרח לא-רצוי, הרי שכל מוסדות המדינה מגויסים נגדו: הכנסת מחוקקת חוקים המכשירים מעשי שוד; הממשלה פועלת לפיהם; המשטרה נשלחת לאכוף את החוקים האלה נגד האזרחים הלא-רצויים; בית המשפט שופט לפיהם וקובע תקדימים שערורייתיים כנגד האזרחים הלא-רצויים; שירות בתי הסוהר "יארח" את "העבריין" שסרב להשלים עם שוד אדמותיו והרס כפרו. ואכן שייח סייח התחיל לרצות את עונשו, עשרה חודשים בכלא, מה-25.12.18.

לפי חוקיה של מדינת ישראל, סירובו של שייח סייח להשלים עם שוד אדמתו והרס כפרו, הופך אותו לפושע הראוי למאסר וקנס כספי. יש למדינה משטרה המאפשרת לה לבצע את השוד ולהעניש את הקורבן. אין למדינה כוח נגד המוסר והצדק. אלה עומדים נגדה. כל אדם שהשייכות הלאומית אינה מעוורת את השיפוט המוסרי שלו, חייב להתקומם נגד מעשה הפשע של המדינה.

מאת עמוס גבירץ