ב-19 לינואר נפטר בבית אבות בתל אביב אלכס מסיס, אדם שרבים מאד מאיתנו זוכרים משנים רבות של פעילות בשורות השמאל ותנועת השלום הישראלית לדורותיה.

גם בשנים האחרונות, כשכבר היה מרותק לכסא גלגלים, עדיין עשה מאמץ להגיע לארועים פוליטיים. לעיתים קרובות מצאתי בתיבת המייל שלי תגובות חריפות ועוקצניות, בסגנונו היחודי לארועים הנופלים עלינו חדשות לבקרים.

בית האבות בו בילה את שנותיו האחרונות לא טרח לידע את מי שהיה אכפת להם, וכך נודע דבר מותו רק לאחר שבועות.

הוא תרם את גופתו למדע, כך שהלוויה לא תהיה - את הזכרון נקיים כאן בליבם של מי שזוכרים ויזכרו אותו.

אדם קלר

להלן מאמר שהתפרסם באתר החדשות "על צד שמאל"

http://on-the-left-side.org.il/%d7%90%d7%9c%d7%9b%d7%a1-%d7%9e%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%96%d7%9b%d7%a8%d7%95/#comment-146636

אלכס מסיס – דברים לזכרו

מאת: דב ברנשטיין – עובד סוציאלי בכיר

אלכס מסיס – מפיק הסרטים, איש השמאל וחבר חד"ש – נפטר לפני 3 שבועות, ביום ראשון 19.1.20, בבית אבות בת"א.

הכרתי את אלכס מסיס בתנועת "העולם הזה כוח חדש" – מפלגת השמאל שהקים אורי אבנרי – בסוף שנות ה-60, בביתם של רחל ואורי אבנרי. עשרת חברי ההנהלה של "העולם הזה כוח חדש" – מאורי אבנרי ושלום כהן, דרך אמנון זכרוני ואלכס מסיס (כולם כבר לא אתנו) ועד הצעירים, עבדכם הנאמן ונפתלי רז – היינו נפגשים בימי שישי אחר-הצהרים בביתם של רחל ואורי אבנרי בת"א, לדיונים והערכות מצב לגבי השבוע. כך שמעו בכל בית בישראל, בחדשות הרדיו ביום שישי בשעה 19.00, את הקריין קורא: "הנהלת 'העולם הזה כוח חדש' החליטה…".

בבחירות לכנסת השביעית בשנת 1969, אלכס עמד בראש מטה הבחירות של התנועה, והמפלגה זכתה ב-2 מושבים בכנסת, אותם איישו אורי אבנרי ושלום כהן.

כעבור כ-40 שנה – שבמהלכן אלכס הפיק סרטים בארץ (הקים יחד עם צבי שפילמן את "ישראפילם") ובארה"ב, חידשתי קשר עם אלכס, בנסיבות מצערות. אלכס עבר 3 אירועים מוחיים, ובמהלכם איבד את מרבית רכושו. הוא עבר לחיות בבית אבות בת"א (ברחוב יבנה 14), שאליו נכנס בסיועה של יעל דיין (אז חברת מועצת עירית ת"א). בציניות, שאפיינה את אלכס, הוא נהג לקרוא למקום "הגולג האוזבקי" – כי מרבית דייריו היו קשישים ממדינות חבר העמים… מידי חודש הקפדתי לבקרו, בין היתר משום שאלכס "הטעין את הסוללות" שלי בהומור, בחן ובחוכמת חיים.

בין השאר סיפר לי אלכס: "בשנת 1953 פרק אותי הטנדר של קבוץ סאסא בת"א, בקרן הרחובות ארלוזורוב ודרך חיפה, וכך הסתיים הפרק הקיבוצי בחיי – ראשיתו בתנועת השומר הצעיר בת"א, וסופו באסיפת הקיבוץ, שבה נחרץ גורלי לגירוש, יחד עם כ-1,000 חברות וחברים שגורשו בעת הפילוג במפ"ם. באותו לילה – 19.6.1953 – הוצאו להורג במדינה אחרת, ארה"ב, הרוזנברגים. עבורי הסתיים פרק אחד בחיים ונפתח פרק חדש, ואילו אתל ויוליוס רוזנברג לא זכו לפרק חדש…".

באחד ממאמריו משנת 2003, באתר "הגדה השמאלית", כתב אלכס: "ה'אחד במאי' היה חג משפחתי אצלנו. אמי – אחות ציבורית בבתי-ספר בת"א – הייתה מעירה את אבי ואותי השכם בבוקר, עם שביס לבן לראשה. אני ואבא, בחולצות לבנות מגוהצות, צעדנו יחדיו במצעד. אבי היה פועל בניין, ואני התחנכתי ב'תיכון חדש', בית-ספר סוציאליסטי".

בשיחותינו כיכב תמיד השמאל. לדברי אלכס: "שמאל זה לא טרוצקיסטים ולא אנרכיסטים – זה סוציאליסטים אידאליסטים, ולא כותבי מניפסטים קומוניסטיים". אלכס היה עבורי "אנציקלופדיה של השמאל", ואדם אנושי עם חוש הומור, שלא איבד לרגע את החן. על משפחתו – בנו ונכדו – אלכס כמעט ולא דיבר.

ניתן לצפות בסרטון-ראיון עם אלכס: "אלכס מסיס/מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי"

אלכס התקשה להיעזר באחרים, במכאוביו הפיזיים והנפשיים כאחד. עצוב לי שכך סיים את חייו.

תגובות

בלה צביאלי הגיבה חבל על דאבדין! לא ידעתי שהאיש המיוחד הזה נפטר, ותודה שעדכנתם.

פנינה, פלמ"חניקית קשישה הגיבה איך זה שלא פורסם בעיתונות שמסיס נפטר? אדם מפורסם, לפחות בעברו, ואיש לא פרסם מודעת אבל? שוב הוכחה לחשיבות של מגזין "על צד שמאל".

ז'בו השמאלן הגיב מותו של אלכס מסיס, האופן האומלל שבו נפטר, והכתבה החשובה הזו של דב ברנשטיין, מזכירים מדי את הכתבה הקודמת כאן, של טוביה מצר, עם שירו הענק של דוד אבידן: "מה שמצדיק יותר מכל את היאוש הגדול / הוא התשובה הפשוטה והחותכת / שאין לנו בעצם לאן ללכת"…

איתן. הגיב כואב לקרוא שאלכס מסיס אינו איתנו.

נורית ושושי בקי-גילון הגיבו

סליחה על השאלה, אבל נראה שרבים כאן הכירו את אלכס מסיס. אז נתעלם מהתקשורת ה"רגילה", אבל איך אתם מציינים זאת רק 3 שבועות אחרי מותו??? ומילא שלא ציינתם קבורה או "שבעה", אבל איך זה שאתם לא מציינים "שלושים" או לפחות אזכרה כלשהי?????

דוד רוט הגיב תודה לך דב על שאתה מעלה בכשרון ורגישות בקצרה קוים לדמותו ולפועלו של מסיס – במיוחד רשימתך מעבירה חזק וצלול שמסיס גילם עבורך עבור רבים את הסוציאליזם -היפה הטהור והחפץ טוב – גם אתה דב שפקדת את האיש הגדול הזה ליד מיטת חוליו חודש בחודשו בעקביות ראוי למילה טובה על צעד אנושי זה.

אדם קלר הגיב

לראשונה הכרתי את אלכס מסיס כשהייתי חבר בתנועת הנוער של "העולם הזה – כח חדש" ב1970 והוא היה "המבוגר האחראי" שבא להקנות לחבורה הצעירה הזאת קצת חשיבה ביקורתית, ועשה זאת בהצלחה מרובה. פגישה אחת עדיין זכורה לי לפרטי פרטים כשהוא אמר לנו שלא חייבים תמיד לתמוך ללא תנאי בצד האמריקאי במלחמה הקרה. זה ממש הדהים את כולנו ואני זה ששאלתי אותו בפליאה "אז אתה חושב שאנחנו צריכים להיות לצד הרוסים?" והוא ענה "גם זה לא בהכרח. מדינה קטנה כמו ישראל צריכה פשוט לחשוב על האינטרס שלה ולא לתמוך אוטמטית בשום מעצמה". ככל שאני זוכר, זאת הפעם הראשונה ששמעתי עמדה כזאת.

,