לבצע "רפורמה משפטית",
שמטרתה שבירת כוחו של
בית המשפט העליון,
זוכות לתשומת לב רבה
ברחבי העולם.
נשיא ארצות הברית הביע דאגה עמוקה
לעתיד הדמוקרטיה הישראלית,
וכמוהו נשיא צרפת והקנצלר של גרמניה
וגם הפרלמנט האירופי במליאתו.
זה בעצם קצת מוזר.
היחסים בין הרשות המבצעת
לבין הרשות השופטת
הם במובהק ענינה הפנימי
של מדינת ישראל.
בדרך כלל, מדינות ריבוניות
אינן מתערבות בענינים פנימיים
של מדינות אחרות.
אבל במקרה הזה
יש סיבה טובה
להתנהגות דיפלומטית חריגה.
מיד עם הקמתה, התקבלה ישראל
למועדון יוקרתי הנקרא
"הדמוקרטיות המערביות".
היא נשארה חברה מכובדת במועדון
גם אחרי שבשנת 1967 הקימה
שלטון כיבוש על מיליוני פלסטינים
שבינו לבין דמוקרטיה
אין שום דמיון.
מדינות המערב אומרות שהכיבוש
הוא עובדה מצערת אך זמנית
שתבוא לפתרונה על ידי
פתרון שתי המדינות.
גם כאשר הכיבוש
כבר נמשך 55 שנה
מדינות המערב עדיין מחכות
לפתרון שתי המדינות.
גם אם יתמהמה, בוא יבוא!
ובינתיים, ישראל היא עדיין
מדינה דמוקרטית.
(האמריקאים אוהבים לאמר
"דמוקרטיה תוססת").
עם ישראל הדמוקרטית
אפשר לסחור
ולספק לה צוללות
ומטוסי קרב מתקדמים
ולהטיל למענה וטו באו"ם
ולגונן עליה בפני
בית הדין הבינלאומי בהאג.
אבל בשביל זה, ישראל -
לפחות, ישראל שבתוך
הקו הירוק – צריכה
להשאר דמוקרטית.
ובחודשים האחרונים
זה מתחיל להיות
מוטל בספק.
מדינות המערב בעצם
מבקשות ומתחננות בפני
ממשלת ישראל:
"אנא, אל תקחו מאיתנו
את האליבי!
אנא, אפשרו לנו
להמשיך לתמוך בכם!"
בקשה פשוטה והגיונית.
אבל ככל הנראה,
ממשלת ישראל עומדת
לסרב לה.
