ממשלה באה וממשלה הולכת – והמאבק נמשך. ארבע שנים של מאבק והתנגדות בלתי אלימה, מאבק שהפך את השם "בילעין" לשם דבר בשטחים הפלסטיניים וגם בישראל וברחבי העולם, דוגמא ומופת ממנו למדו והמשיכו כפרים אחרים שגם אדמותיהם נגזלות. הפגנות גדולות וקטנות, מצעדים אל הגדר כל יום שישי – בקיץ ובחורף, בשמש ובגשם. עתירה לבג"צ ופסק דין שקבע כי יש להזיז את הגדר ולהחזיר לתושבי הכפר חלק גדול מן האדמות שנגזלו מהם – וגרירת רגליים מתמשכת של רשויות המדינה, המנסות בכל הדרכים להתחמק מביצוע פסק הדין. ובזמן האחרון הגביר הצבא את הפשיטות, כמעט כל לילה: השתוללות ג'יפים ברחובות הכפר, ופיצוץ רימוני הלם באמצע הלילה, ומעצר צעירים וגרירתם מבתיהם למכוניות הממתינות. והתושבים לא נרתעים, והמאבק נמשך, נמשך ונמשך...

היום – יום השנה הרביעי להתחלת המאבק – שוב התכנסו מול המסגד של בילעין מאות מתושבי הכפר, ופלסטינים מכפרים אחרים, וישראלים מירושלים ותל אביב, ומתנדבים שהגיעו מכל רחבי העולם. ראש הממשלה הפלסטיני סלאם פייאד יצא לשעה קלה ממשרדיו ברמאללה להתייצב עם בני עמו מול הגדר בבילעין, וגם ד"ר מוסטפה ברגוטי שהיה שר עצמאי בממשלת האחדות הפלסטינית (ואולי יהיה שוב אם יסתיים הפילוג ההרסני בין הפלסטינים). ויחד צעדו כולם ברחובות הכפר, ואל השדות, ותחת עצי הזית, ואל הגדר. ושם חיכו החיילים ששיגרה מדינת ישראל, וכמו כל שבוע לא עבר הרבה זמן בטרם החל הירי וענני הגז מילאו את האויר. וכמו כל שבוע ישראלים ופלסטינים ומתנדבים מחו"ל רצו תחת הגז המדמיע וסייעו זה לזה והושיטו בצלים וממחטות ספוגות באלכוהול שעוזרות להפחית את השיעול והמחנק והדמעות.

שם, תחת ענני הגז בבילעין, שמענו ברדיו את הבשורה הצפויה: בנימין נתניהו קיבל מהנשיא פרס את המנדט להרכיב ממשלה חדשה. "אהלן וסהלן נתניהו, אהלן וסהלן ליברמן, אותנו לא תשברו!" קרא תושב בלעין, זקן לבוש בגדים מסורתיים ונשען על מקל.

תודה לאקטיבסטילס על אספקת צילומים`