כל אחד מהבאים לקח בחשבון שייעצר ויישאר במעצר יותר מיממה. המנוסים הביאו איתם מברשות שיניים. ובכל זאת: במועד שנקבע להתחלת ההפגנה, 3 אחרי-הצהריים, כבר המתינו מאות.

זאת הייתה ההפגנה הגדולה ביותר עד כה בשכונת שייח' ג'ראח, שם נערכת עכשיו מדי יום שישי הפגנה שבועית, בדומה להפגנות בבילעין, ניעלין ומקומות אחרים.

ביום השישי הקודם דיכאה המשטרה את ההפגנה בברוטאליות מיוחדת ואסרה 11 איש, ביניהם מנכ"ל האגודה לזכויות האדם. בניגוד ליחס הרגיל של התקשורת להפגנות-שלום, זכתה הפגנה זו בסיקור נרחב בטלוויזיה ובעיתונות. התנהגות המשטרה קוממה רבים שאינם נוהגים לבוא להפגנות. הפעם חשו בצורך להגיע.

קרוב לאלף מפגינים ומפגינות התייצבו היום (22.1.10) בשטח ריק בכניסה לשייח' ג'ראח, כמה עשרות מטרים מהבתים שמהם גורשו התושבים הפלסטיניים כדי לשכן בהם מתנחלים. בין סוסי-הקרבות הוותיקים נראו גם פניהם של אישים בולטים, שזו להם הפעם הראשונה בהפגנות אלה, ביניהם גם השר לשעבר יוסי שריד. נראו גם הצייר אורי ליפשיץ, ופרופסורים מהאוניברסיטה העברית, שבנייניה נראים בראש הגבעה הסמוכה, בצד קהל מגוון של צעירים מי פחות ומי יותר וזקנים מי פחות ומי יותר, כשהצעירים מתבלטים בצעקת סיסמאות ושריקות במשרוקיות שנתרמו למטרה זו, בשירה ובתיפוף. כמעט כולם היו יהודים.

מפגינה אחת הגישה זר פרחים למפקד-המשטרה, שעמד קפוא ושריר לא נע בפניו. המפגינה הניחה את הזר לרגליו, ושם נשאר מונח עד הסוף, כאשר אחת המפגינות לקחה אותו אליה כשלל.

המשטרה קבעה להפגנה את המקום ואת הזמן: מעברו השני של הכביש, ועד שעה 4. "בשעה ארבע ודקה אחת אני מפזר את ההפגנה בכוח," הכריז מפקד-המשטרה. על הגבעה ממול כבר נראו עשרות אנשי משמר-הגבול, שהמתינו לפקודה.

המפגינים לא היו מוכנים לקבל תכתיבים: אחרי שהפגינו זמן-מה במקום שנקבע, תוך קריאת סיסמאות ושריקות במשרוקיות, כמה דקות אחרי 4 הם חצו את הכביש וצעדו לעבר בתי-המריבה. אך לפני שהגיעו לשם נעצרו על-ידי שרשרת של אנשי משמר-הגבול. בשלב זה כבר נעצרו כמה מפגינים, לקול שאגות-המחאה והשריקות של חבריהם.

במשך שעתיים נוספות, עד רדת החשיכה, ניצבו המחנות אלה מול אלה ונמשכו תקריות מסוג זה – השוטרים גוררים מפגין, הקהל שואג קריאות-בוז ("שוטר אמיץ – למפגינים מרביץ!"). צעירה נעצרה אחרי שהופלה על הכביש ונגררה למכוניות המשטרה כמו יתר העצורים.

במשך כל זמן ההפגנה עברו בתוכה חרדים בלבוש שבת, מלווים בילדיהם, בדרכם אל קבר שמעון הצדיק. איש לא פגע בהם. במשך הזמן התחילו מפגינים לצעוק לעברם במקהלה "גנבים הבי-תה", שכן הקבר נמצא בשטח כבוש. הידיעה שהתפרסמה, כאילו תקפו המפגינים את החרדים, היא שקר.

"אנחנו מפגינים נגד העוול שנעשה למשפחות הפלסטיניות שנזרקו מבתיהם," אמר אורי אבנרי, בשם "גוש שלום", לעיתונאים המקומיים והבינלאומיים הרבים שסיקרו את האירוע. "הגירוש נעשה בטענה שהבתים האלה נקנו על-ידי יהודים לפני מאה שנה, הרבה לפני מלחמת 1948. אילו הוחזרו היום בירושלים כל הבתים לבעליהם מלפני 1948 היה צורך לגרש את מחצית היהודים החיים כיום בירושלים המערבית ולהחזיר את הבתים לערבים שגורשו מהם ב-1948."

אבנרי הוסיף שהכוונה המוצהרת של המגרשים היא לייהד את ירושלים המזרחית, כדי למנוע לצמיתות כל אפשרות של שלום. הוא ציין ש"כולם יודעים שלא יתכן שלום מבלי שירושלים המזרחית תהיה בירת פלסטין."