לעידכון על ההפגנה של 21 באפריל קראו את הדיווח בהארץ

בפעם השנייה תוך חודש התכנסו היום (7.11.10) מאות אנשי-רוח, אמנים וסופרים, יחד עם חברי תנועות-הנוער, כדי למחות על גל הגזענות המציף את המדינה. גם הפעם נערכה ההפגנה בשדרות רוטשילד בתל-אביב, מול הבית שבו הכריז דויד בן-גוריון על הקמת המדינה וקרא את מגילת-העצמאות, המבטיחה חופש ושוויון לכל האזרחים, בלי הבדל דת, גזע ומין.

בהפגנה הבלתי-מפלגתית בלטה הנוכחות החזקה של חברי "השומר הצעיר" ו"הנוער העובד והלומד" בחולצותיהם הכחולות.

ספי רכלבסקי, מיוזמי ההפגנה, הביע את תמיכת המפגינים בשחקנים ובשחקניות, שסירבו להשתתף בהצגת התיאטרון בהתנחלות אריאל, העומדת להתקיים מחר. הוא קרא להעמיד לדין את הרב עובדיה יוסף, על קריאתו שלא למכור בתים לאזרחים הערביים.

שולמית אלוני עמדה על כך שהמילה "יהודי" אינה מופיעה בשום תפילה, ובכל מקום מדובר על "עם ישראל": "זוהי מדינה ישראלית, לא יהודית!" הכריזה.

הפרופסור מרדכי קרמניצר, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, הצביע על כך שהממשלה אינה ממלאת אחרי פסקי-הדין של בית-המשפט העליון. "זה מוביל להרס המשטר הדמוקרטי במדינה," קבע.

הסופר יורם קניוק הודיע שבשבוע הקרוב הוא יילך למשרד-הפנים וידרוש לרשום אותו במרשם-התושבים כאזרח "חסר-דת". הוא קרא ל"שלוש מאות גדעונים" להילוות אליו ולעשות כמוהו, בעקבות החוק החדש המאפשר נישואין אזרחיים רק ל"חסדי דת".

נציגי תנועת-הנוער הבטיחו ש-100 אלף חברי התנועות יצטרפו למאבק למען ציונות דמוקרטית, מול הנחשול הגזעני המאיים להציף על המדינה.

אורי אבנרי הזכיר שכילד היה עד-ראייה לעליית הגזענות בגרמניה ואמר "אינני רוצה לראות זאת שוב, והפעם במדינה שאני עזרתי להקימה." הוא הצביע על הבניין ממול ואמר: "בבית הזה קמה מדינת ישראל. עכשיו אנחנו נקראים להציל אותה!" (הנאום המלא להלן).

להלן נאומו אורי אבנרי:

כילד בן 9, הייתי עד-ראייה לעליית הנאצים לשלטון.

זה לא היה משהו דרמטי. כמעט שום דבר לא השתנה. רק לאט לאט, צעד קטן אחרי צעד קטן, התחילה הגזענות לחדור לחיי האזרח הפשוט.

"אל תקנו אצל יהודים!" אל תשכירו דירות ליהודים. אל תתנו עבודה ליהודים.

בכפרים ובעיירות התחילו להופיע שלטים: "המקום הזה נקי מיהודים." JUDENREIN.

אחר-כך באו חוקי נירנברג, שאסרו על גרמנים להתחתן עם יהודים.

וההמשך ידוע.

כאשר השתתפתי, כחייל פשוט, בהקמת המדינה הזאת בתש"ח, לא חלמתי שאהיה עד-ראייה לתהליך זה בפעם השנייה, ובמדינה שלי.

צעד קטן אחרי צעד קטן, משתלטת עכשיו הגזענות על חיינו.

הרב הראשי של צפת אוסר על השכרת דירות לערבים, הלומדים בעיר. אנחנו משלמים את משכורתו, ולכן אנחנו אחראים לדבריו.

הרב עובדיה, מנהיגם של מאות אלפים, חוזר על הדברים.

בכרמיאל הכריז סגן ראש-העיר על איסור להשכיר דירות לערבים, ואף קרא לאזרחים להלשין על כל מקרה כזה. הוא גם הקים מיליציה, מין משמר אזרחי, המקימה בכל ערב מחסומים במבואות העיר ומונעת מערבים להיכנס. בעקבות הגילויים, האיש הזה פוטר מהקואליציה – ובמקומו נכנס הנציגה של ליברמן. בכרמיאל ליברמן זה מתון.

חוק חדש מאפשר לוועדות-קבלה למנוע מערבים לגור ב-700 ישובים. אין צורך בשלטים, שיכריזו: "המקום הזה נקי מערבים". ARRABERREIN. (לא צריך ללמוד גרמנית כדי להבין מה קורא עכשיו בארץ.)

בכל שבוע מקבלת עכשיו הכנסת חוקי נירנברג תוצרת ישראל.

המכונית שלנו דוהרת במדרון. מכונית בלי בלמים. כי בכנסת אין אופוזיציה משמעותית. מפלגת העבודה מתפוררת, ומזמן אינה שמאל. "קדימה" עוקפת את נתניהו מימין, וחבריה חתומים על הצעות-החוק הגרועות ביותר.

אבל על מי נלין? אין עלינו להלין אלא על עצמנו!

איפה מחנה-השלום, כשכל זה קורה? איפה ההמונים מכיכר-רבין? איפה השמאל הישראלי?

המילים חשובות, אבל את הפאשיזם לא נעצור במלים בלבד. דרושים מעשים.

השחקנים האמיצים, המסכנים את פרנסתם ואינם מופיעים באריאל, הם הדוגמה. על כל אחד מאיתנו לפעול, כל אחד מקומו, וכולנו ביחד.

אם לא יקום עכשיו כוח פוליטי למלחמה בגזענות ובפאשיזם, כוח שיאחד נשים וגברים, יהודים וערבים, אשכנזים ומזרחיים, תשפוט אותנו ההיסטוריה בבוא היום כשותפים לפשע.

"אבא, איפה היית?" "אמא, איפה היית?"

בבית הזה, שמולו אנחנו מפגינים, קמה מדינת ישראל. עכשיו אנחנו נקראים להציל אותה!