במוצאי שבת 4 ביוני, ערב לפני 5 ביוני, ציינו בפעם ה-44 את יום השנה לכיבוש. אבל לפחות עכשיו אנחנו כבר לא לבד בתפיסתנו כיצד צריך הפתרון להיראות. ההפגנה נקבעה במתכונת אשר פחות פונה להביט אחורה אל 1967 ויותר צופה קדימה אל הבקשה הפלסטינית להכרת האו"ם הצפויה בחודש ספטמבר.

קואליציה רחבה הוכנה לקראת ההפגנה, כולל לא רק את חד"ש ומרצ, אלא גם את מפלגת העבודה וחלק מקדימה. היו דיונים רבים על הססמא המרכזית במודעות הקוראות להשתתפות, ולבסוף אומצה הקריאה "ביבי אמר לא - אנחנו אומרים כן למדינה פלסטינית!" פעילים רבים חשו כי נוסח זה טשטש את סוגיית הגבולות, המהווה את סלע המחלוקת העיקרי. "גוש שלום" הכין מראש שלטים רבים עם הסיסמא: "כן למדינה פלסטינית בגבולות 1967". בנקודת המפגש בכיכר רבין הם נלקחו בשקיקה.

הצועדים, שמספרם נאמד בין עשרת אלפים לעשרים אלף, באו מרקע אישי ופוליטי מגוון - צעירים שנולדו שנים רבות לאחר כיבוש השטחים, ופעילים ותיקים בעלי שיער אפור ולבן, והרבה קבוצות משפחתיות של הורים וילדים (כלב גדול אחד נשא את הפוסטר של "שלום עכשיו" ובו מופיע נתניהו כחלילן מהמלין המוביל את העם לאסון) . הדגלים האדומים של חד"ש התערבבו עם הירוק של מרצ, וסמלי שני הדגלים של גוש שלום, ודגל השלום של "שלום עכשיו" המבוסס על הדגל הלאומי הישראלי, והדגל הלאומי עצמו, ודגל פלסטין שבאמצעותו הביעו כמה מהפעילים את המאבק המשותף.

כאשר צעדו לאורך ורוחב מרכז תל אביב קראו המפגינים ערבוביה של סיסמאות, חלקן מוכרות מזה עשרות שנים ואחרות שנוצרו זה עתה: "אחת, שתיים, שלוש, ארבע – תפורק קרית ארבע"/ "לא עוד כיבוש, לא עוד דיכוי" / "פלסטין תהיה חופשית - עם או בלי ארצות הברית" / "יאללה יאללה בלי חוכמות, לפרק התנחלויות" / "שלום כן, כיבוש לא" / "שישים ושבע - גבולות שלום וקבע שלום" / "נתניהו, יא משוגע - לא רוצים עוד מלחמה! "

היו לא מעט שלטים וססמאות שהתייחסו למהפכות הגורפות את העולם הערבי; "כן למהפכה הדמוקרטית הערבית" / "!בואו נהיה כמו המצרים - נמרוד בשלטון מתנחלים גזענים!. " שר החוץ הידוע לשמצה זכה למתקפה רבתי "ליברמן, ליברמן/ מתנחל וגם גזען!". כמה מהצועדים הביעו געגועים לאב המייסד של ישראל: "בן גוריון אתה חסר! למי יש אומץ להחלטות היסטוריות?". כמה מהצועדים שרו בתוקף אתץ מילות השיר "אין לי ארץ אחרת" ("ארצי שנתה את פניה", "גם אם אדמתי בוערת, כאן הוא ביתי). אחרים בחרו במילותיו של ג 'ון לנון "כל מה שאנו אומרים הוא "תנו סיכוי לשלום". ססמאת הבחירות של אובמה "כן אנחנו יכולים" זכתה להבלטה רבה כולל משחק המלים בין המשמעות של "כן" בעברית ובאנגלית, וגם בססמאות שבכרזות ומדבקות של מרצ היה משחק מלים "ביבי תכיר - פלסטין".

לבסוף, לאחר הליכה ממושכת ברחובות מרכז תל אביב, הסתיים את המצעד בעצרת ברחבת מוזיאון תל אביב. היתה לא מעט תמימות דעים בין הדוברים - בהם חברי הכנסת זהבה גלאון (מרצ), דב חנין (חד"ש), דניאל בן סימון (העבודה), ונינו אבסדזה (קדימה) – האחרונה יוצאת ברית המועצות לשעבר (גיאורגיה) שנשאה חלק מנאומה ברוסית. דוברים לא פרלמנטריים כללו את המחזאי יהושע סובול, עאידה תומא סלימאן, פעילה פמיניסטית והעורכת הראשית של העיתון הערבי אל-איתיחאד, ראש עיריית נצרת, ראמז ג'ראייסי, ולירן גל משלום עכשיו, צעירת הדוברים.

רובם ככולם קיבלו הדוברים בברכה את ההכרה הצפויה של של האו"ם במדינת פלסטין וגינו את נאומו של נתניהו בקונגרס האמריקני אשר הקים מחסומי ענק וחיסל למעשה את הסיכויים למשא ומתן. כמו כן, רבים מהנאומים כללו אזהרות כי נתניהו עלול לנסות לפרוץ מהמלכוד אליו נקלע על ידי פתיחת מלחמה חדשה עם איראן, והדוברים התייחסו לאזהרות החמורות שהשמיע בנושא זה מאיר דגן, ראש המוסד שפרש לאחרונה. "אין מנדט למלחמת בחירה חדשה, לא תהיה אחדות לאומית מאחורי ממשלה אשר גוררת אותנו לאסון, במקום לעשות שלום" קראה ח"כ גלאון ודבריה התקבלו במחיאות כפיים ממושכות.

את טעמה המר של המלחמה המתקרבת חזינו תוך פחות מעשרים וארבע שעות, באש קטלנית של צלפי צה"ל על מפגינים פלסטינים לא חמושים המתקרבים במאותיהם מכיוון סוריה.