אבו מאזן מוכן לשלום היסטורי, נתניהו הבטיח שארה"ב אינה מתאימה להיות המתווכת

"מחמוד עבאס הוציא את התירוצים מידיו של נתניהו. מדינת פלסטין בהנהגתו מוכנה ומזומנה לעשות שלום עם מדינת ישראל על פי גבולות 1967, לחזור למו"מ אם לא יקבעו עובדות התנחלותיות בשטח הנתון למו"מ - אך הפלסטינים אינם מוכנים להמשיך לחיות תחת שלטון הכיבוש" אמר חבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי, פעיל גוש שלום. "מדינת פלסטין לא תקום מחר בבוקר, ודרך ארוכה וקשה עוד מצפה לכולנו עד שתקום מדינה זאת ותתפוס את מקומה כמדינתם הלאומית של הפלסטינים וכשותפתה לשלום של מדינת ישראל. אך היום הזה ירשם בין התאריכים ההיסטוריים בהיסטוריה של אזורנו" אמר חבר הכנסת לשעבר אורי אבנרי, פעיל גוש שלום.

נאום התגובה של נתניהו לא היה אלא גיבוב זול של תעמולה. דחית ההצעה הפלסטינית וסירוב נוקשה לסיים את הכיבוש נעטפו ברטוריקה של "ביטחון", כאשר "המדינה הפלסטינית" תהיה "מפורזת" אך בשטחה תישאר לנצח נוכחות צבאית ישראלית כבדה. בפועל, יש מקום רב לספק אם מתכוון נתניהו לאפשר למדינה פלסטינית מכל סוג שהוא לקום, או לצאת משטח כלשהו – ובעצם, לאחר נאומו לא נשאר על מה לדון ולנהל מו"מ.

על ידי התערבות בוטה בפוליטיקה הפנימית האמריקאית, נתניהו הצליח לכופף את ארה"ב. הוא אילץ את נשיא ארה"ב לשאת נאום ציוני וציני, הנוגד ומבטל את עמדותיו הקודמות של אובמה, והבטיח וטו אמריקאי והתנגדות גורפת של ארה"ב לשאיפותיהם של הפלסטינים. אך זה היה ניצחון פירוס לנתניהו – הוא הראה לעולם כולו כי ארה"ב אינה יכולה להיות מתווך הוגן בין ישראל לפלסטינים.

אפילו בבוררות בסכסוך עסקי לא יעלה על הדעת שהבורר יהיה אחיו הבכור או שותפו העסקי של אחד הצדדים המתדיינים. אם וכאשר יתחדש המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים יהיה צורך למצוא מתווך או מתווכים מתאימים והוגנים יותר – ובכך מתבררת צדקת החלטתם של הפלסטינים להעביר את מוקד הפעילות המדינית מן הבית הלבן אל מטה האו"ם.