זה היה מפתיע לקבל טלפון מאחד ממפקדי צה"ל, שהביע את תמיכתו בי והתנצל על מה שעשו לי חיילי צה"ל.

ברגע הראשון כשהציג את עצמו, שאלתי אותו אם הוא עדיין עובד בצבא או לא. כשהוא ענה לי שכן, ממש נדהמתי!!

למעשה, אני זוכרת כמה חיילים וקצינים נחמדים שפגשתי במסגרת עבודתי כעיתונאית. האלוף יגאל שרון היה מפקד נחמד של חיילי צה"ל בחברון. הוא נהג לעסוק בכל הסיפורים האנושיים שפירסמתי בעיתון, והוא ניסה כמה פעמים לפתור בעיות של הפלסטינים, וכשהאישה הפלסטינית נזיהא אבו דאוד, הוטרדה מינית ע"י חיילי צה"ל, שהוצבו על הגג שלה בשנת 1997, הוא חקר את חייליו וכלא אותם לאחר שפירסמתי את הסיפור בעיתון שלי ושלחתי אותו אל התקשורת הישראלית דרך חברים שלי, העיתונאים מעיתון הארץ (סמי סוקול ועדה אושפיז).

פעם, החיילים פרצו אל חדר השינה של נזיהא בביתה (שכיום הוא ביתי), בבוקר, אחד מהם חשף את עצמו ואמר לה שיש לו (זין) גדול בשבילה שיותר טוב מכל הקטנים שהיו לה. הוא הצביע על הילד הקטן שהיה איתה בחדרה.

למרות שהעברתי הרבה ביקורת על האלוף יגאל שרון בתקשורת, הוא היה מפקד נחמד בחברון, וכשהטלויזיה הישראלית עשתה תוכנית עלי ועליו (עובדה), (חברון – עיר ללא רחמים), התוכנית של אילנה דיין, המתנחלים השפילו אותו באופן אישי והפיצו שמועות כוזבות כנגדו.

אהרון, מפקד הצנחנים ששירת בחברון ב-1998 היה אדם נחמד גם הוא. פעם הוא ביקר משפחה פלסטינית בתל-רומידה עם עוד מפקד, וכשעקבתי אחרים כדי לבדוק את הסיבה לביקור, כולם דיברו בעברית ואהרון תירגם עבורי לאנגלית!!

האלוף ברוך נאג'ר היה גם הוא מפקד מאד נחמד איתי, בעוד שביקרתי אותו קשות בתקשורת, הוא כיבד אותי, ופעם אמר שהוא היה רוצה לראות עוד נשים פלסטיניות כמוני, אבל שאינו רוצה לראות עוד עיתונאית כמוני. הוא התכוון לרעש התקשורתי שגרמתי בגללו כדי להגן על זכויות הפלסטינים.