אף אחד לא מאמין איך רומי וחברתה מיכל (שתיהן בנות אותו גיל), החליטו יחד ללמד אותי לשחות. הן שיחקו יחד וקראו לי לעזור להן לתפור בגדים לבובות, ובאתי לעזור. אחר כך הן שאלו אותי, "את רוצה לבוא איתנו לים?". אמרתי, כן, בטח. שתי הילדות התחילו לשכנע את האמהות שלהן ללכת לים, לאחר משא ומתן ארוך, הן הצליחו לקחת אותי לבריכה של הבן-דוד של רומי בהרצליה.

זה היה שיעור השחיה הראשון שקיבלתי בחיי, וזה היה שיעור קשה. רומי ומיכל הן שחייניות מקצועיות. הן ביקשו ממני לעמוד בבריכה, הן אמרו, "בבקשה תסתכלי קודם מה אנחנו עושות". אני עמדתי ביניהן. התרגיל הראשון, אמרה רומי, "תנשמי עמוק פעמיים, ובפעם השלישית את צריכה לסגור את הפה ולהכניס את ראשך למים, ולהוציא אותו באיטיות תוך כדי נשיפה". לא הצלחתי בפעם הראשונה, אבל הילדות הצעירות אמרו, "לא, את צריכה לחזור על התרגיל יחד איתנו שוב ושוב עד שתצליחי". עקבתי אחר ההוראות, וניסיתי שוב ושוב. כל הזמן הילדות מחאו לי כף.

בתרגיל השני, רומי אמרה "הניחי את ידך הימנית על קצה הקיר, ותשאירי את ידך השמאלי כך שתדחוף את הקיר בחוזקה מתחת למים, תוך כדי שקיעה בבריכה, תרימי את הגוף שלך מתחת למים ותניעי את כפות הרגליים למעלה ולמטה מאד מהר בתוך המים." הילדות הסתכלו עלי, הן עזרו לי לתרגל את התרגיל הקשה הזה עד שהצלחתי לעשות אותו בעצמי.

התרגיל השלישי, רומי ומיכל הביאו שני מצופים. הן הראו לי איך להשתמש באחד מהם בעצמי לאחר ששמו אותו עלי, ואת המצוף השני הן החזיקו אחרי שהרמתי את רגלי עליו, ואז הן לקחו אותי אל אזור המים העמוקים שבבריכה. האמת היא שפחדתי, זו היתה הפעם הראשונה בה עשיתי תרגילי שחיה, ביקשתי מהילדות לחזור, אבל הן אמרו לי להיות סבלנית, הן אמרו "בבקשה אל תדאגי, את לא תפלי, אנחנו מחזיקות אותך, ואת רק צריכה להיות רגועה ולנסות לעזור לנו."

בבית כל הזמן נהגתי לתת לרומי עצות, ועכשיו אני צריכה להקשיב לעצות שלה, היא המשיכה לעזור לי לשחות עד שהצלחנו בכך יחד, ואז ברחתי החוצה מהבריכה.