בזמן שאני מרגישה בודדה בתוך כל המצב הנורא הזה, ןבעוד אני מרגישה שהכיבוש הורג את רגשותי האנושיים, החלומות שלי, התקוות, השמחה והאהבה, אני מוצאת הרבה חברים מכל העולם, חולקים איתי לב אל לב, אדם לאדם, רגש לרגש.

אני מוכנה לכתוב בכנו על כל האנשים האלה, ולהראות עד כמה העולם יפה, וכמה חברים מצאתי בתוך החיים הנוראים האלה, אבל אני לא יכולה לעשות את זה ולכלול את היומן שלי את חופש הביטוי שלי, במיוחד אם חברים אלה שאני אוהבת המליצו לי לעשות זאת!! אני רק מוסיפה ליומני כמה שורות מתוך מאות מכתבים שאני מקבל מדי יום בא-מייל.

אילנה שרון, אזרחית קנדית יהודיה, כתבה לי מספר שורות מתוך שיר שלה. עבודתה העיקרית של אילנה ה יא ב"פציעות ראש טראומטיות". היא פירסמה את ספרה " Effective Empowerment ", מדריך לפיתוח "סביבה חינוכית אינטגרלית". היא הציעה לי עזרה, " … אני לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לעזור, … אם אני יכולה לעזור במשהו, בבקשה, הייתי רוצה לדעת, אני לא יכול לדמיין כמה קשה כל יום עבורך, בידיעה שאת חיה תחת תנאים כל כך מדכאים. ושוב, אני מקווה שאוכל לעזור באופן כלשהו, אם אני יכולה, אנא הרגישי חופשיה לפנות אלי באי-מייל בכל זמן שתרצי.

"פלסטין"

המדבר מדבר

מקונן בתכריכים

צף במרחב

מעמק יזרעאל, אל המים של שארם אל שייח

מליוני גרגרים זעירים

מתעננים בזעם.

שישה מליון מתים לוחשים דרך קברים פתוחים

מתעוררים מתוך תנומתם האבלה

גייסות ממאנים להצדקת הרצח.

טנקים מתוצרת זרה נוהמים דרך סיני

מפלחים דיונות שקטות.

קרעי וילונות תלויים מלחיי המראות הענקיים הבוכים על

ילדים עירומים ששומרים על פתחי דלתות חשופים.

הכל-יכול מדבר,

"בואו איתי, לתוך האור של היקום האינסופי"

אנו עולים

בכי מכה בחזינו מתחנן לסליחה

מתפלל לסובלנות מודה בחטא

כי האדמה עליה אנו עומדים היא אדמה קדושה.