קיבלתי ויזה מיוחדת המאפשרת לי לנוע בכל רחבי אירופה. אבל אני עדיין מתגוררת ב'גיהנום תוצרת ישראל' הסגור שלי, מחכה להוד מלכותם, המנהל האזרחי, שיתן לי אישור לצאת דרך נמל התעופה בן-גוריון!!

אני לא טרוריסטית, או מתאבדת מתפוצצת, והממשלה הישראלית בטוחה בכך, אבל הבעיה שלי עם מדינת ישראל "הדמוקרטית" היא להיות "עיתונאית", פעילת שלום ומגנה על זכויות האדם!! זה מספיק כדי להפיל עלי האשמה גדולה ורצינית במדינת החוק "ישראל"!!

להיות עיתונאית הנושאת את האמת באמצע ה"מלחמה" זו האשמה מס'1 במדינה הדמוקרטית!!

להיות פעילת "שלום" באמצע "מהנדסי" הדם, זו האשמה מס'2 במדינה התרבותית!!

להיות מגינה על "זכויות האדם" באמצע "יער החיות" זו האשמה מס'3 במדינת החוק!!

בגלל כל זה מגיע לי להיות חסרת בית מול ביתי, או להיות במעצר בית, לחיות ב"גיהנום" עלי אדמות עם חיילי צה"ל שכובשים את גג הבית שלי בחברון!!

ב-13 ביוני,2002 , שוחחתי עם מנהל המנהל האזרחי, האלוף דב צדקה, בנוגע לגישה שלי לנמל התעופה בן-גוריון, וקיבלתי תגובה חיובית, שמעתי אותו מדבר במילים חביבות, הוא יעץ לי לשלוח לו פקס הכולל מידע נוסף, ועשיתי זאת, אבל עדיין לא קיבלתי את תשובתו, אולי המנהל האזרחי החליט לתת לי אישור לגור מעל לירח במקום לתת לי גישה לנמל התעופה כדי שאוכל לטוס לאירופה!! למה לא, המנהל האזרחי, תחת הכיסוי של מערכת ה"שב"כ", לוקח בחשבון את האינטרסים האנושיים של הפלסטינים כדי להקל על חייהם??!

המכתב הבא נשלח לאלוף דב צדיקה.

אל: האלוף דב צדיקה

מאת: קאוטר סלאם

הנדון: אישור יציאה דרך נמל התעופה בן-גוריון

תאריך:18 ביוני 2002

אלוף יקר,

כפי שידעתי אותך ביום חמישי שעבר, ה-13 ביוני 2002,

אני מתכננת לטוס לוינה בסביבות ה-1 ביולי 2002. אני מבקשת התחשבות אנושית כדי להעניק לי אישור נסיעה שיאפשר לי לעבור דרך נמל התעופה בן-גוריון. אני מקווה שלא תשתהה במתן האישור.

בגלל סיבות אנושיות אני לא יכולה להשאר יותר כאן, לראות ולדווח על אנשים שהורגים זה את זה כאילו שאינם בני אדם.

כעיתונאית וכאישה סבלתי טראומה שנגרמה לי ע"י חיילי צה"ל שכבשו את גג ביתי, הדם, והאנשים הקיצוניים בחברון.

אני בוכה בשביל הפלסטינים והישראלים ומקווה שיום אחד כולם יעשו שלום וצדק ויחיו יחד כשכנים.

אני מקווה שתענה ותאשר את הבקשה הזו בקרוב.

תודה רבה

קאוטר

הגב' שלומית לוסקי ענתה לי באי-מייל ב-22 ביוני 2002

קאוטר היקרה,

אני מחזיקה אצבעות שתוכלי לקבל את הויזה כדי ליסוע לוינה. מה קורה עם הממשלה שלי? האם מרשים לך את חופש הדיבור? אנחנו הופכים לאיטנו ל"דיקטטורה"… בקרוב ירדפו ישראלים בגלל דיעותיהם.

אני שמחה שלאחר כל מה שאת עוברת, את לא שונאת את כל הישראלים.

אני מקווה שנוכל להפגש יום אחד.

דרך אגב, שמי הוא שלומית ולא הלנה.

תהיי חזקה,

שלומית