בן גביר איים על שלמות הקואליציה ונתניהו נגרר למבצע חיסול נגד שלושה בכירי הג'יהאד האיסלמי, שגרם למותם של לפחות עשרה עזתים לא מעורבים בהם ארבע נשים וארבעה ילדים. הלחץ של בן גביר חיסל את האגדה שנתניהו בנה סביבו שהוא מנהיג זהיר שמתחמק ממלחמות.

המחאה נגדו והביקורת הפנימית בקואליציה גררו אותו למבצע הזה. זה תואם את הטקטיקה הידועה שלו שמכונה “כיסוח דשא.” הרי אין טעם לדבר עם הפלסטינים, וממילא יהיו התפרצויות אלימות מצידם, ישראל “תכסח את הדשא” באמצעות אלימות חריפה יותר. המשמעות היא סבבי אלימות חוזרים ונשנים.

כבר שנים שלנתניהו אין מדיניות, רק נבוט. ומי שמתרגל להשתמש בנבוט מוצא את עצמו מול שתי בעיות: האחת, הוא צריך להשתמש בו יותר ויותר, כדי להוכיח שאין לו מעצורים; זה מה שמכונה “הרתעה.” השנייה, בהתמכרות לנבוט אתה שוכח את קיומם של כלים אחרים וכל דבר נראה לך כמו גולגולת שאפשר למחוץ.

עזה נמצאת באחריותו של נתניהו מאז 2009 אך הוא לא התווה מעולם מדיניות משלו. גם כשהייתה לו הזדמנות מדינית לשקם את עזה - והיה אפילו לחץ בינלאומי לעשות את זה אחרי מבצע "צוק איתן", - הוא נמנע מכך. נתניהו מוכר לנו שהוא מאמין בשלום כלכלי. הייתה לו הזדמנות, והוא לא יישם אותה.

נתניהו מאמין בהישרדותו האישית. בן גביר נושף בעורפו המחאה נגדו מתגברת ו"כיסוח דשא" לא גובה ממנו מחיר: תושבי העוטף נאלצו לצאת מביתם, אחרים יושבים במקלטים. העזתים מופצצים, אך מבחינתו של נתניהו כל זמן שיהיו יותר פלסטינים הרוגים – וזה ודאי בהינתן יחסי הכוחות - נתניהו יישאר גבר-גבר.

הגיע הזמן שנבין שמדיניות ”כיסוח דשא” מנציחה את הסכסוך, שהסכסוך הוא בין בני אדם, ושבני אדם יכולים גם לדבר, לא רק לשאת נבוט. אבל עם הממשלה הזו אין עם מי לדבר.

זהבה גלאון בטוויטר @zehavagalon