בבקשה עיצרו לחמש דקות (על השעון) כדי לדמיין את סוף המלחמה, את השלום האפשרי ואיך נראים החיים כשיש שלום. איך נראה האיזור הזה של העולם, כשמפשיטים אותו מכל המחשבות עליו ורק רואים את האדמה כמו שהיא. ואז אפשר להתחיל לדמיין.

כך זה עלה בתוכי, עדיף לקרוא לאט:

פשטות. חברות. בני אדם הם בני אדם, הזהות הנפרדת היא קישוט שאפשר להינות ממנו.

יש איזורים שונים, יש קבוצות שונות אבל אין תחושה של גבולות וצורך להגן על משהו. חופש לבחור דת, חופש לנוע מדת לדת וחופש מדתות.

יש זכרון של מלחמות וטינה אבל זה לא נוכח במרחב. הילדים בכלל לא מבינים על מה מדובר.

מסחר חופשי, מעבר חופשי של בני אדם ממקום למקום, המזרח התיכון פתוח לכולם. אפשר לגור בכל מקום ולבחור את צורת החיים שאני רוצה. עובדים ביחד, גרים ביחד, מתחתנים ביחד.

כל מי שהיו חלק במלחמות עברו טיפול ושיקום מעמיק, וברור לכולם כמה זה חשוב שריפוי יהיה נגיש לכולנו.

אין צבאות. השלום כל כך עמוק וההסכמים ברורים מעצמם, שהמחשבה על שימוש באלימות בשביל להשיג בטחון נראית מגוחכת.

בני האדם בארץ הזו פנויים לפעול למען הארץ המשותפת, למען בני אדם, חיות, צמחים האדמה וכל החיים.

אנשים שמחים, הכלכלה פורחת, השלטון פועל למען כולנו, האקלים יציב. כיף לחיות.

אם זה נראה רחוק, אפשר גם לדמיין משהו בדרך:

נפרדנו לשלום. ישות פלסטינית אוטונומית, ישות ישראלית אוטונומית. אפשרות לעבור (עם דרכון) ממדינה למדינה. יש גבולות ברורים, הסכמי שלום, ואין חשש למלחמה.

השלטון של כל מדינה הוא יציב, משרת את האזרחים/ות, משקם את מה שדורש שיקום, הקיצוניים אינם שולטים במדינה או מסכנים את השלטון.

יש שיתופי פעולה בין המדינות - כלכלה, מסחר, משאבים, סביבה... וזה מאפשר עם שיתופי פעולה עם מדינות באיזור.

יש עבודה של הכרה בעוול שנעשה, פיצויים בהתאם למה שדרוש ותהליכים לריפוי.

עזה משוקמת, יש בה חופש תנועה לגדה, לחו''ל. יש מעבר חופשי של סחורות ומוצרים לתוך ומחוץ לעזה. כוחות בינלאומיים תמכו רבות בתהליך השיקום. ישראלים חיים בשקט בנגב המערבי (עוטף עזה).

בתוך הבטחון שכל מדינה חווה בתוך עצמה, יש אפשרות ללמידה על העם השכן, היכרות עם העבר שלו והנרטיבים שלו, ללא תחושת איום שהנרטיב מסכן את העם שלי.

ואפשר עוד להמשיך...

לעצור רגע-

אז למה לדמיין? הדמיון מאפשר לנו לראות את מה שכרגע קשה לראות ולהתחיל לנוע לכיוון. לגלות שדברים שנראים לא אפשריים הם כן אפשריים, פשוט צריך לגלות את הדרך. זה מאפשר לנו להתחיל לגלות דרכים יצירתיות, לצאת מהמחשבה ש'אין דרך אחרת', ללמוד על מקומות שבהם דברים דומים כבר התרחשו וכיצד (אירלנד-אנגליה, דרא''פ, אירופה אחרי מלחמת העולם השניה...). אחרי שדמיינו פעם אחת, אנחנו מתרגלות לדמיין ולהתחיל להוציא לפועל, וליצור קשרים ולהרחיב את יכולת הדמיון גם לאחרים ואחרות. וכך, מהדמיון מתחילה להיווצר מציאות. מי חזה באוקטובר 73 שאחרי 6 שנים יהיה הסכם שלום עם מצרים? כנראה שהיו כמה כבר אז שהתחילו לדמיין. עכשיו תורנו. זה אולי נשמע מנותק מהחוויה היומיומית שלנו עכשיו, אבל חשוב שנעבוד לסיום המלחמה ולבניית שלום, בד בבד.

ולמי שרוצה לקבל עוד השראה על דמיון וההוצאה שלו לפועל, בבקשה הקשיבו לשיחה הזו של מעוז ינון עם שאנן סטריט. https://spoti.fi/3T4ddK1

אבל קודם - בבקשה, קחו 5 דקות ודמיינו. הניחו בצד ספקות. ובסוף, אם מתאים, תכתבו את זה, שתפו עם אחרים ואחרות. ואז לכו לאור כוכב השלום הזה שהאיר ורוצה שנלך אחריו.

אסף כץ

להצטרפות לקבוצת לסיים הלחימה - לצאת מעזה للانضمام إلى المجموعة انهاء الحرب- الخروج من غزّة https://bit.ly/GetOutOfGaza