הארגון לשחרור פלסטין (אש"ף) , אשר הבין שדרישתו האולטימטיבית לצדק הביאה אותו לדרך ללא מוצא, החליט בוועידתו באלג'יר ב-1988 לפנות לנתיב נוסף – נתיב הפשרה והשלום עם ישראל.

בעקבות האינתיפאדה הראשונה הייתה הבנה כללית, שאי-אפשר להמשיך במצב הקיים. ממשלת רבין ניצלה משא ומתן אלטרנטיבי שעשו פעילים ישראלים מול אנשי אש"ף באוסלו שבנורבגיה, והפכו אותו למשא ומתן רשמי.

כדי להתמודד עם התנגדות הימין, הסכמי אוסלו המשיכו את הסכם השלום עם מצרים, שכלל מתן אוטונומיה לפלסטינים. אין בהם שום הבטחה להחזיר שטחים כבושים. יש הבטחה שלאחר כמה זמן יחל משא ומתן להסדרי קבע.

הסכמי אוסלו נתנו אוטונומיה לפלסטינים ברוב רצועת עזה ובחלק קטן של הגדה המערבית. הדבר המהותי שהיה בהם: שחרור ישראל מאחריות לרוב האוכלוסייה הפלסטינית, תוך שימור שליטתה בשטח ובעיקר בביטחון. עכשיו יש הנהגה פלסטינית שמנהלת את חייהם של רוב הפלסטינים בשטחים הכבושים, מה שמשחרר את ישראל מהנטל הכספי, הניהולי וביטחון הפנים של הפלסטינים. עכשיו מדינות העולם מממנות את עלות החזקת השטחים הכבושים במקום ישראל!

הייתה זאת ממשלת העבודה שהחלה במדיניות הרחבת הטריטוריה, לאחר מלחמת 1967. ואכן את השלום שדרש את החזרת רוב השטחים הכבושים, עשתה ממשלת הימין של בגין. את היציאה מעזה ומההתנחלויות שם (פלוס כמה התנחלויות בגדה) עשתה ממשלת הימין של שרון. ממשלות העבודה אף פעם לא החזירו שטחים כבושים.

את השלום עם מצרים עשו תחת האיום שאם לא נצא מסיני ייפגעו היחסים המיוחדים עם ארה"ב.

בדומה לכך, יוזמת השלום של נשיא ארה"ב בוש הבן, הייתה תכנית השלום הרצינית ביותר, שארה"ב הציע לסכסוך הישראלי פלסטיני. בבסיסה היה העיקרון של שטחים תמורת ביטחון. אתם הישראלים תתנו לפלסטינים שטחים, והם בתמורה ייתנו לכם ביטחון! כדי לחסל את יוזמת השלום של בוש, הציע שרון יציאה חד צדדית מעזה (פתרון לבעיה הדמוגרפית). אבו מאזן הציע משא ומתן, תוך הבטחה שיעשה כל שביכולתו למנוע תקיפות נגד ישראל מעזה. שרון סירב. הוא רצה לחסל את יוזמת השלום ולא להיכנס אליה בדלת האחורית.

הסכמי אוסלו יצרו אשליה מאוד חזקה, כאילו פניה של ישראל לשלום. רבין שילם על כך בחייו! פעילי שטח יכלו לראות את זה בזמן אמת. בשבע שנות אוסלו, עד פתיחת האינתיפאדה השנייה, ישראל הרסה 1000 בתי פלסטינים בשטחים הכבושים; יש הערכה, שהפקיעה כ-40,000 דונם; ישראל ביצעה שני גירושים – כפר של הג'הלין ליד מעלה אדומים ב-1997 וגירוש 12 כפרים בדרום הר חברון ב-1999; מספר המתנחלים בגדה (ללא מזרח ירושלים) עלה מ-110,000 ב-1993, ל-204,000 ב-2000, כאשר פרצה האינתיפאדה. כאשר עלתה יוזמה לחקיקה שתעודד מתנחלים לחזור לישראל, רבין טרפד אותה, באומרו שרק אם נגיע להסכמה לצאת מהשטחים נחוקק. מי שמתכוון לעשות שלום, לא עושה דברים כאלה! ואכן, אף ממשלת ימין לא ביטלה את הסכמי אוסלו.

עמוס גבירץ