שוחחתי בשנים האחרונות מספר פעמים עם פלסטינאים משכילים וגם עם פחות משכילים. השאלה שבדרך כלל עלתה בשיחות אלו הייתה: על מה יכולים הפלסטינאים לוותר ועל מה חייבים הם להתעקש אם וכאשר יתחיל המו"מ עם ישראל.

מדובר בבעיות המרכזיות של הסכסוך: גבולות, נוכחות צהל בגדה, התנחלויות וזכות השיבה. כל הבעיות הנ"ל הן קשות וסבוכות אלא שחלקן קשות יותר וחלקן קשות פחות.

הבעיה הפחות חמורה יחסית, היא בעיית נוכחות צה"ל (צה"ל בלבד) בגדה. אם כי בחירוק שיניים, יסכימו לבסוף הפלסטינאים לנוכחות הזאת בגלל הסבה הפשוטה, שברור להם שנוכחות זו לא תמשך לאורך שנים, כי לישראל לא יהיה כל עניין וצורך להחזיק צבא באזורים שבהם לא מצויים מתנחלים.

בניגוד לוויתור הפלסטינאי בנושא של נוכחות צה"ל בשטחם, בשום פנים ואופן אל להם להשלים (והם גם לא ישלימו) עם בנייה כלשהי בהתנחלויות. אם בכל זאת, תוך משא ומתן, תיווצר אוירה חיובית ויתברר שיישוב מסוים (למשל מודיעין עילית) לבטח ייכלל ב-4% המוחלפים (ראה לעיל), ניתן יהיה לבקש את הסכמת הפלסטינאים להתחיל בבניה שם עוד לפני החתימה על הסכם ישראלי-פלסטינאי.

באשר לגבולות, הם חייבים להיות מבוססים על הקו הירוק עם החלפת שטחים של עד מקסימום של 250 קמ"ר או 4%. 250 קמ"ר מישראל "הישנה" יועברו לפלסטין ובתמורה תספח ישראל את 250 הקמ"ר - שטח ההתנחלויות שבהם מצויים כיום מעל ל- 70% מהיהודים הגרים בגדה. להזכירכם - זאת למעשה תוכנית ז'נבה.

ובאשר לזכות השיבה. כל פלסטינאי רציני יודע היטב ששיבה ממשית לא תהיה. הניסוח יהיה, שתוכר זכותם של הפליטים הפלסטינאים לשוב בכפוף לאישורה של ממשלת ישראל לגבי כל פליט ופליט (בדיוק ז'נבה). ממשלות ישראל ופלסטין יגיעו להסכמה שקטה שמספר הפליטים שבפועל יחזרו לישראל יהיה 100,000 (גם ארה"ב מוכנה לקלוט 100,000). שאר הפליטים, בניגוד מוחלט ל-200,000 הנ"ל, יפוצו היטב מ"קרנות בינלאומיות" (דהיינו סעודיה, אמירויות הנפט ואולי גם קצת אירופה, קנדה, אוסטרליה ויפאן). בתנאים אלו עלול להיווצר מצב שיהיה אולי קשה אפילו למצוא את מאת האלף שיסכימו לא לקבל את הפיצויים ובמקום זאת לעבור לגור בישראל שאת אזרחותה המלאה יוכלו לקבל רק לאחר מספר שנים של שהיה בה. לגבי המעטים שבכ"ז יגיעו לישראל, חשוב שהממשלה הפלסטינאית תנפח את אירוע הגעתם לכדי דרמה גדולה עם "הרבה רוח", הרבה טלוויזיה, דמעות ונישוקים – "התממשות זכות השיבה!".