אנחנו מפגינים וטוב שאנחנו מפגינים; אנחנו אומרים דברים כדרבנות וטוב שאנחנו אומרים; אנחנו כותבים וחושפים את ערוות חסרי החוליות וטוב שאנחנו חושפים. ולאחר מכן, אנו חוזרים לבתינו ומחכים ל"צו התנועה" הבא, על מנת להתייצב להפגנה הבאה ועסוקים במחאות צמחוניות, כנגד רעי הלב.

בינתיים, חוקי הגזע הולכים ומתקבעים בחוקי המדינה; בינתיים המסורת היהודית מגויסת למען דיכוי "יודו נאצי", של פטריוטים מזן אחר; בינתיים אנחנו מתעוררים למציאות משתנה מדי בוקר בבוקרו- מציאות שבה מי שאינו יהודי, נוטלים ממנו זכויות ומי שהוא יהודי, אבל אינו שייך ל"מחנה הלאומי" ואינו מזדהה עם הליברמניזם והכהניזם, ראוי לו שייזהר מן ה"כצלים"; מן ה"אלדדים"; מן ה"פאינות" מן ה"דנונים" וללא ספק מן ה"ביבים".

וכך זה יימשך, וכך המדינה תידרדר אל תהום המקרתיזם, היות והפגנות אינן עונות יותר, במצב החירום שאנו נמצאים בו; והכתיבה המתורבתת ואמירות המחאה כבר אינן יוצרות מציאות אחרת. אך אנו חייבים בזעקה, היות וזו גם המדינה שלנו ואבותינו והוריהם הקימו אותה בשם הצדק הבינלאומי. היא נועדה לשמש מקום מקלט בטוח לשארית הפליטה, לאחר השואה ואמורה הייתה לתת הזדמנות חדשה ליהדות הדממה המדוכאת מברית המועצות אבל גם חלמנו על מדינת מופת המשמשת דוגמא למשפחת האומות.

לכן אנו חייבים, ללא תירוצים, לפעול, באופן הנמרץ ביותר, כנגד המסיתים; כנגד מחרחרי המלחמה; כנגד השונאים את בני האדם שמאמינים בחופש; בשוויון; באחווה; בהבנה; ברעות ובזכות להיות אחר. מלים נדרשות, אך אינן מספיקות יותר, כי אין לנו ארץ אחרת ואנחנו איננו מוכנים לחיות בארץ שבה יועמדו לחקירה, על פעולותיהם, חסידי ההומניזם; שבה יושיבו אותנו על מושב נמוך ומעלינו יאיים דני דנון (תאומו של דני איילון), שישמיע את התורה היהודית, נוסח כהנא. ויש רבים בינינו, שאין להם ארץ אחרת, היות והנדל"ן שלהם נמצא בהר הרצל ובקרית שאול. יש רבים בינינו, אשר יקיריהם נפלו במלחמות צודקות ופחות צודקות, אבל הם היו שלמים עם עצמם בזכות האמונה בעתיד שבו כל אחד, יוכל לנשום לרווחה מבלי לפחד, גם אם הוא שייך למיעוט.

לכן אנחנו אמורים, בשלב זה של המאבק על מהותה של המדינה, להקריב את נוחות חיינו ולהתייצב ביחד, שלובי זרועות, כל אותם המאמינים שהשילוב בין יהדות; ישראליות; הומאניות וחמלה יפיק מחנה שיפעל כנגד הרוע של אפליה; כנגד החקיקה הגזענית; כנגד האיום בסתימת פיות; כנגד אש המאיימת להשמיד כל חלקה טובה. עלינו לקום ולעשות מעשים ולא להסתפק במילים.

עלינו לשבות שביתות שבת בהמונינו בחזית בית המחוקקים שלנו ואם יהיה צורך אף לבחור בשביתות רעב. אסור לאיש מאיתנו להיענות לצו להופיע בפני ועדת החקירה (אם יגיע צו כזה) ולא להירתע להצטרף ליונתן פולק, בבית הכלא.

עת צרה היא לכולנו, אבל אנחנו לא מ-פ-ח-דים; כמי שנמנה על ציבור המשפחות השכולות במדינה, אסור לנו להשאיר את אובדן חייהם של יקירינו כחסר משמעות; אסור לנו לעצור ולהימנע מפעילות המונית כנגד "האיש החביב"; בנו של הגביר; בנו של מלך החיות וה"חתולון".

עלינו להפיץ, לכל בית בישראל עותק מספרו של בנימין זאב הרצל- אלטנוילנד-, שבו מפורט ומפורש חזונו של חוזה מדינת היהודים, שחלם בסוף המאה ה-19 על מדינה שתהיה אות ומופת לעמי העולם. משם, מקברו, על הר הרצל ומקבריהם של בנינו שנפלו למען מדינת מופת יהודית, נתחיל את התנועה ל"חזרה בתשובה"- תשובה לכל רעי הלבב, אשר קמו עלינו לכלותינו, מבפנים,כאן וכעת, בראשית המאה ה-21.

(לדני דנון- כתובתנו שמורה במערכת. ניתן לפנות אליה, בכל יום, על מנת לחקור אותנו ואת מקורותינו. אלו הן מקורותינו היהודיים, והציוניים-דני!!)

דר' יונה ברגור פורום משפחות שכולות ישראליות פלשתיניות, למען שלום ופיוס 15/01/2011