השבוע: שליטה באוויר והעצמה נשית מאת אדם קלר - 30.9.2018

בפברואר השנה חדר מזל"ט איראני למרחב האווירי של ישראל והופל אחרי כמה דקות. שבוע אחר כך ראש הממשלה נתניהו – באחד הגימיקים האופיניים לו – הצגי שריד מהמזל"ט האיראני בפני ועידת הביטחון במינכן ואמר "איראן ביצעה בשבוע שעבר מעשה תוקפנות, היא שיגרה מל"ט לתוך המרחב האווירי שלנו!" אחר כך פנה נתניהו ישירות אל שר החוץ האיראני ונופף לעומתו בשבר המזל"ט: "אתה מכיר את זה, מר זריף? זה שלכם."

מדינת ישראל לא ממש מכבדת את המרחב האווירי של אחרים. כבר עשרות שנים לקח לעצמו חיל האויר הישראלי את הזכות לטוס באופן קבוע בשמיה של לבנון. עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה הורחבה הזכות הזאת גם לשמי סוריה, ומטוסים ישראלים החלו לבצע שם תקיפות והפצצות "למנוע התבססות איראנית". בתחילה הכחישה מדינת ישראל כל מעורבות. אחר כך נפסקה העמדת הפנים. לאחרונה הודיע חיל האויר הישראלי - במפורש ודי בגאווה - כי ביצע לא פחות ממאתיים תקיפות בסוריה.

הנוכחות הישראלית בשמיה של סוריה התאפשרה תוך תיאום עם רוסיה. נתניהו סיכם עם פוטין כי ישראל לא תפריע למאמציה של רוסיה לשקם את שלטונו של אסאד ולא תתערב בשום צורה בהרג ההמוני שבוצע לשם כך באזרחי סוריה ה"מורדים", ובתמורה לא תתערב רוסיה בהפצצות ישראליות על מטרות איראניות ברחבי סוריה. השותפות הזאת הגיעה לשיאה לפני מספר חודשים כאשר הוזמן נתניהו להיות אורח הכבוד במצעד הצבאי בכיכר האדומה במוסקבה, ו...בלילה עם שובו לישראל שיגר את חיל האויר למתקפה אינטנסיבית במיוחד על מטרות איראניות בכל רחבי סוריה.

אבל השבוע קרתה תקלה. צבאו של אסאד, שלרשותו רק מערכת הגנה אוירית מיושנת ובלתי אפקטיבית, ניסה לשווא לבלום תקיפה ישראלית בנמל לטקיה – אבל בטעות פגעו במטוס רוסי והפילו אותו, על 15 אנשי צוותו. פתאום גילה נתניהו כי הנשיא פוטין הנחמד והידידותי התחלף בדוב הרוסי הזועם. הרוסים לא היו מוכנים להבליג, לא הסכימו להקשיב להסברים ולהתנצלויות הישראליות, הטילו את מלוא האחריות על ישראל והודיעו כי יספקו לצבא הסורי מערכת מודרנית של הגנה אוירית. לשווא זעק נתניהו באוזניו של פוטין כי "אספקת טילי אס 300 לידיים לא אחראיות תסבך את המצב". הפרשנים מסבירים כי אולי הפלת המטוס הרוסי היתה רק תירוץ. שיקומה של סוריה כמדינה ריבונית בחסות רוסית מתקרב לסיומו. ומדינה ריבונית אמורה להגן על המרחב האווירי שלה...

נתניהו לא מוותר בקלות. הוא הצהיר כי ישראל תשמור לעצמה בכל מחיר את חופש הטיסה בשמי סוריה, ובנאומו בעצרת האו"ם הודיע כבדרך אגב שבקרוב יורחב החופש הזה גם לשמי עיראק.

ראש ממשלתנו אולי אינו ער להגדרות האנטישמיות שמקובלות באירופה – ואשר הוא עצמו דרש רק לאחרונה ממפלגת הלייבור הבריטית לקבל אותן – בהן נכלל גם מי ש"מנהיגים סטנדטים כפולים" לגבי מדיניותה של מדינת ישראל וקובעים לישראל כללי התנהגות שונים מאלה המחייבים מדינות אחרות. מי שעוסק בכך עלול להיות מוקע כאנטישמי – אז אולי כדאי לראש הממשלה להיזהר קצת יותר..

המודיעין הישראלי עשה עבודה מקצועית מעולה ואיתר בטהרן בירת איראן מחסן סודי ובו מוחבאים חומרים רדיואקטיביים. ראש הממשלה נתניהו חשף את הכתובת המדויקת מעל בימת עצרת האו"ם והזמין את הסוכנות הבינלאומית לפירוק הנשק הגרעיני לבצע שם ביקורת ללא דיחוי. רעיון טוב ללא ספק.

לא צריך שום מבצע מודיעיני מסובך כדי לדעת היכן נמצא הכור הגרעיני בדימונה. זה לא סוד, מיקומו של הכור ידוע היטב כבר עשרות שנים. אבל בכל השנים האלה, מעולם לא דרכה שם כף רגלו של פקח מטעם הסוכנות לפירוק הנשק הגרעיני. גם לאחר שעובד לשעבר בכור הזה, בשם מרדכי וענונו, פרסם עדות מפורטת על כך שבמקום מיוצרות מאות פצצות גרעיניות – גם אז לא הוזמנה הרשות לפירוק הנשק הגרעיני להגיע לשם. אז אולי, אפילו אם זה באיחור של כמה עשרות שנים, הגיע הזמן? זכור - בלי סטנדרטים כפולים, מר נתניהו?

חיל הים הישראלי הכריז בשמחה ובגאווה כי לראשונה תפקד אשה על ספינת טילים המשייטת מול חופי רצועת עזה. בכל העיתונים והרשתות הופיעה תמונתה של רב החובלת החדשה, סגן דנה עבודי, מחייכת ליד הגה ספינתה. "אני מודה על האמון שניתן בי להוביל צוות לוחמים וכלי שייט באחת הזירות המבצעיות והמאתגרות בזרוע הים". כפי שפורסם, פלגה 916 בה משרתת עבודי ובה היא מעכשיו תפקד על ספינת טילים, "נמצאת בחיכוך מתמיד ויומיומי עם אוכלוסיה עזתית שכלכלתה מתבססת בעיקר על ענף הדיג".

"חיכוך" היא מלה קצת מכובסת ליחסים היומיומיים בין דייגי עזה לבין חיל הים של מדינת ישראל, ואשר מעט מאד מתפרסם עליהם באמצעי התקשורת הישראלים. כדי ללמוד קצת יותר על הנושא צריך לפנות אל אתרי החדשות הפלסטינים ולארגוני זכויות האדם הבינלאומיים. למשל, עדותו של רג'ב ח'אלד אבו ריאלה, בן 30, אשר בחצות הלילה ב-8 ביוני 2016 יצא בספינת דייג קטנה מנמל עזה, יחד עם אחיו ושני בני דודיו. "היינו בים עד 1:30 בצהרים. כשפנינו לחזור לנמל הגיעה ספינת מלחמה ישראלית. החיילים התחילו לצעוק עלינו עלבונות ברמקול ומיד החלו בירי תחמושת חיה על שתי הספינות הקטנות שלנו. ואז הם התנגשו בנו. רציתי לנסות להימלט, אבל באותו רגע פגע לי כדור ברגל. הם לקחו אותי ואת אחי לנמל אשדוד, שם לא נתנו לי שום תרופה או טיפול בפציעה שנגרמה על ידי הכוחות הישראליים. נשארתי מדמם עד 9:30 בבוקר. בסוף החזירו אותנו לעזה. אמבולנס לקח אותי ישירות ממחסום ארז לבית החולים שיפא ושם ישר לחדר הניתוח. הרופאים הצליחו להוציא את החלקים הגדולים ביותר של הכדור, אבל נשארו כמה חתיכות קטנות בתוך הרגל ועם זה אני כנראה אצטרך לחיות עד סוף חיי."

בפעם הבאה שדייגים עזתים יספגו מטח של אש חיה מספינת מלחמה ישראלית, יפול בחלקם הכבוד להיות מותקפים על ידי ספינה שיש לה רב חובלת ממין נקבה.