אבי דבוש: מי מצית את הנגב?

הפיגוע בבאר שבע מחריד את הלב. מדובר ברצח מתועב במגרש הביתי של אנשי הדרום ושלי באופן אישי. קל לדמיין את ילדינו ואותנו נקלעים לתופת. קל להזדהות עם כאבן הנורא של משפחות ההרוגים ועם מסע הייסורים של הפצועות והפצועים. זהו גם פיגוע מסוכן, ולא בגלל שיש לדאעש ולרעיונות של הארגון המעוות הזה אחיזה אמיתית בשטח. הרוב המוחלט של החברה הבדואית לא נמצא במקום הזה. הוא מסוכן כי הוא מסייע למי שמבקשים לחולל כאוס במרחבי הנגב, בין היתר באמצעות הקמת מיליציות.

זה התחיל לפני שנים עם "רגבים". ארגון שהוקם במאחזים לא חוקיים והתנחלויות ביהודה ושומרון. ח"כ בצלאל סמוטריץ' היה ממוביליו. אנשיו נמצאים בקמפיין שיווקי כבר שנים. הם מוכרים לנו את "חוסר המשילות", מתארים את הנגב כמערב פרוע ומדמם ורואים בבדואים אויב מסוכן למדינה. לאחרונה, הם מציעים לכל מי שרק רוצה לשמוע ספר בשם "בדואיסטאן". הקונוטציות ברורות. קל גם לדמיין מה היה קורה אם ספר כזה היה מסמן את היהודים בארה"ב, רוסיה או בריטניה.

בשנתיים האחרונות, השוליים של רגבים זולגים אל המיינסטרים. בחסות בעיות אמיתיות וקשות של פשיעה בתוך החברה הבדואית ומחוצה לה, יש מי שמצטרפים לניסיונות לערער את הקיום המשותף בנגב. אלו שמדברים על "חוסר משילות" הם בדיוק אלו שהקימו עם מתנחלים ובני ישיבות את "מעלה פולה" וטירטרו מאות שוטרים. הם גם אלה שהפגינו אמש (שלישי) יחד עם ח"כ איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ומיכאל בן-ארי בבאר שבע ודרשו, בחסות שרת הפנים של כ-ו-ל-נ-ו, לבטל הנוהל המשטרתי ולהחזיר את הנשק למי שירה במחבל.

מי עומד מולם? מסורת רצופה של עבודה משותפת וחיבורים עמוקים בין יהודים לבדואים. חינוך דו-לשוני ותנועות שהוקמו וחיברו את הקהילות. מועצת הנגב, שאני נמנה על מייסדיה, יצרה גוף משותף לכלל ראשי הרשויות בדרום: בדואים ויהודים, ערי פיתוח ומועצות אזוריות. הרוב - אלה שפועלים את היום-יום ונטועים בנגב - יודעים שהעתיד של היהודים כאן תלוי בחיזוק הבדואים ולהיפך.

החברה הבדואית היא הסובלת הראשית מארגוני הפשיעה ומהנשק הבלתי חוקי. אחרי שמתעלמים במשך שנים ממה שקורה "שם", ישנה זליגה לישובים נוספים ובראשם באר שבע. הביטחון האישי נחוץ לכלל תושבי הנגב. נחוצה אכיפה מוגברת ומבצע איסוף נשק ופגיעה בכנופיות העולם התחתון. יחד עם זאת, מי שמדמיין בנאיביות שזה יספיק - לא מכיר את המציאות. החברה הבדואית היא החברה הענייה בישראל. לצד מנהיגות מדהימה ושכבה גדלה והולכת של בוגרי השכלה גבוהה, כולל מספרי שיא של רופאים ומשפטנים, יש רוב שנאבק על חייו.

כ-150 אלף ישראלים בדואים חיים בישובי הפזורה ללא תשתיות חשמל ומים, חינוך ובריאות. זה לא "חוסר משילות", זו הזנחה. כאשר השכר הממוצע בישובים הבדואים הוא כרבע מהשכר במרכז, ההשקעה בתלמידים דלה להחריד ושיעורי האבטלה הם פי עשרה - אנחנו בבעיה אמיתית. הזנחה כזו היא חממה אדירה לפשע וקיצור דרך למיואשים. כך זה בישראל ובכל מקום בעולם. אנחנו, המזרחים בשכונות, עברנו את זה. יוצאי אתיופיה נמצאים במקום הזה והחברה הערבית, והבדואית בפרט, נמצאים עמוק שם.

רוב תושבי הנגב מבקשים פתרון אמיתי, אך יש מי שמנצלים את המצב לתועלתם הפוליטית. חברי "עוצמה יהודית", הכהניסטים שניצלו את המצוקה בדרום תל-אביב לפני מספר שנים כדי לעשות כותרות, לגרוף הון פוליטי ולהיעלם, צצו במערכה השנייה בנגב. אחד ממנהיגיהם אף הקים מיליציה בשם "סיירת בראל", המגייסת כספים ומתקוטטת עם המשטרה על גוף עצמאי מזוין שיפעל בנגב. קשה לראות את הקשר בין זה לבין הפיגוע הנוראי, אך מי שעשה אותו הוא דווקא פיני בדש, ראש מועצת עומר ותומך נלהב של "סיירת בראל". הוא טען שקריאות ברשתות החברתיות של בדואים להתארגן מול המיליציה הזו עודדו את מוחמד אבו אל-קיעאן, המפגע מהיישוב חורה. ימים יגידו, אבל שפיכת השמן על המדורה הופכת להיות מסוכנת.

המציאות מורכבת, אבל הברירה נעשית חדה מיום ליום: כל מי שנטועים בנגב, מאמינים בעתידו ובחיבור בין בדואים ליהודים ואינם רואים בנגב אזור מלחמה ובשימוש בכוח כפתרון יחיד, צריכים להתגבש כרוב ישראלי ולהשתתף באופן אקטיבי בבניית חיבורים ובעמידה מול מחרחרי הריב והמדון, המאיימים להבעיר את הנגב בדרכים שלא הכרנו בעבר.