דווקא בשעה זו אסור להפסיק את המאבק לשלום.

הצהרת-העקרונות המתפרסמת להלן היא הצעה לדיון ישראלי-פלסטיני משותף, ואין לראות בה מיסמך של "כזה-ראה-וקדש".

איננו מבקשים להתחפש לשרים ולהתחזות לממשלה. בחרנו בניסוח פורמלי, כמיצוות נושאים-ונותנים רשמיים, כדי להמחיש לעיני הקוראים את דעתנו שהשלום בין הישראלים והפלסטינים אינו חלום באספמיה אלא אפשרות ריאלית, עניין של כאן ועכשיו, שאפשר להשיגו בדרכים מדיניות.

ההתייחסות הפרטנית המוצגת בהצהרה מבטאת את הכרתנו, שכל הבעיות שבמחלוקת - מרכיבי הסיכסוך – ניתנות לפיתרון.

לא בתכתיבים, לא באדנות ובהתנשאות, אלא במשא-ומתן בין שווים.

הממשלה וראשי הצבא מוליכים אותנו לגיהינום של דם ואש ותימרות-עשן. אנו קוראים לכל שוחרי השלום בישראל לעשות יד אחת במאבק נגדם, למען עתידם של שני עמי הארץ, היהודים-הישראלים והערבים-הפלסטינים. כי תאומים ילדה אותנו הארץ.

הסכם שלום

בין מדינת-ישראל ובין אירגון-השיחרור הפלסטיני, הנציג של העם הפלסטיני.

הואיל ושני הצדדים מבקשים לסיים את הסיכסוך ההיסטורי ביניהם, לכונן שלום ולהביא לפיוס היסטורי בין שני העמים, והואיל ושני הצדדים מבקשים להשתית את השלום על עקרונות ההגדרה העצמית, הכבוד ההדדי, הצדק והשיוויון, והואיל ושני הצדדים מכירים בעיקרון של "שתי מדינות לשני עמים".

והואיל ושני הצדדים מקבלים את החלטות האו"ם מס' 242, 338 ו-194 כבסיס לפיתרון, ורואים בביצוע ההסכם שלהלן את מימושן המלא.

מוסכם בין שני הצדדים:

סעיף 1: סוף הכיבוש.

תוך שנה אחת מיום חתימת הסכם זה יגיע לסיומו הכיבוש הישראלי בגדה המערבית וברצועת עזה, ובכלל זה ירושלים המיזרחית הערבית, על כל צורותיו ובכל תחומיו.

סעיף 2: מדינת פלסטין.

תוך שנה אחת מיום חתימת הסכם זה תקום מדינת פלסטין העצמאית והריבונית בגדה המערבית וברצועת עזה, ובכלל זה ירושלים המיזרחית הערבית והחלק של ים-המלח הגובל בחוף הפלסטיני והמים הטריטוריאליים של רצועת-עזה.

סעיף 3: גבולות.

הגבול בין מדינת ישראל ומדינת פלסטין יהיה קווי שביתת-הנשק כפי שהיו קיימים ביום ה-4 ביוני 1967 (להלן: הקו הירוק), אלא אם כן נקבע אחרת בהסכם זה.

למדינת-פלסטין השליטה הריבונית המלאה על מעברי הגבול שלה ביבשה, בים והאוויר.

שני הצדדים שואפים לכך שהגבול ביניהם יהיה פתוח למעבר חופשי של בני-אדם וסחורות, במיסגרת ההסדרים הכלכליים והסדרי מעבר-הגבולות שיושגו בין הצדדים.

סעיף 4: ירושלים.

שני הצדדים מכירים בייחודה של העיר ירושלים, ומצהירים על כוונתם לשמרה כיחידה עירונית אחת, פתוחה לכל.

השכונות הערביות של העיר, על פי המפה המצורפת, תהיינה חלק בלתי-נפרד ממדינת פלסטין ותשמשנה כבירתה.

השכונות תהיינה מחוברות זו לזו ולשטח מדינת פלסטין ברצף טריטוריאלי.

השכונות היהודית של העיר, על פי המפה המצורפת, תהיינה חלק בלתי-נפרד ממדינת-ישראל וישמשו כבירתה.

השכונות היהודיות תהיינה מחוברת זו לזו ולשטח מדינת ישראל ברצף טריטוריאלי.

הרובע היהודי בעיר העתיקה יהיה חלק ממדינת ישראל, ויהיה מחובר לשטח ישראל. הרובע המוסלמי, הרובע הנוצרי והרובע הארמני של העיר העתיקה יהיו שייכים למדינת פלסטין. בין שני חלקי העיר לא יהיו מחסומים או כל מיכשול אחר למעבר חופשי. שני הצדדים יקימו את מחסומי-הביקורת שלהן – אם ירצו בכך – ביציאות מהעיר.

עיריית ירושלים הפלסטינית ועיריית ירושלים הישראלית יקימו מועצה משותפת, על בסיס של שיוויון, לניהול השירותים העירוניים המשותפים. בראש המועצה יעמדו ראש-מועצה וסגנו, אחד מהם ישראלי ואחד מהם פלסטיני.

פעם בשנתיים יתחלפו השניים בתפקידיהם. האיוש הראשון של התפקידים ייקבע על-פי הגרלה.

סעיף 5: מקומות קדושים.

שני הצדדים מכירים בייחודם של המקומות הקדושים למאמיני שלוש הדתות המונותיאיסטיות. שטח חראם-אל-שריף (הר הבית) יהיה חלק ממדינת פלסטין. הכותל המערבי (החלק המכונה גם "כותל הדמעות") יהיה חלק ממדינת ישראל.

כל חפירה ארכיאולוגית או אחרת בשטח חראם-אל-שריף והכותל המערבי ובסביבתם תהיה על דעת שני הצדדים.

סעיף 6: חילופי שטחים.

ייתכנו חילופי-שטחים בהסכמת שני הצדדים.

סעיף 7: כבישים אכס-טריטוריאליים.

בין הגדה המערבית ורצועת-עזה ייסלל כביש-מהיר שיהיה שייך למדינת פלסטין. הכביש לא יהיה מחובר לרשת הכבישים הישראלית, ויעבור מעליה או מתחתה.

סעיף 8: ביטחון.

לשני הצדדים הזכות לביטחון ברמה הממלכתית והאישית.

שני הצדדים מוותרים על כל שימוש בכוח ובאיומים זה כנגד זה.

שני הצדדים מתחייבים להילחם בכל כוחם נגד טרור ויוזמות טרור המתארגנות במדינה אחת והמכוונות נגד המדינה השניה, תושביה ומוסדותיה.

שני הצדדים מתחייבים למנוע כניסה של כל כוח צבאי זר לשטחם. הפרת סעיף זה על-ידי מדינה אחת תעניק למדינה

השניה את הזכות לנקוט כל האמצעים הדרושים להגנה עצמית.

מדינת-פלסטין מקבלת על עצמה להימנע במשך 25 שנים מלהצטייד בנשק התקפי כבד. התחייבות זו תתבטל עם חתימת הסכמי-שלום בין ישראל המדינות הערביות.

שני הצדדים יגיעו להסכם על השימוש במרחב האווירי שלהן.

סעיף 9: התנחלויות.

תושבי ההתנחלויות הממוקמות בשטח שיהפוך למדינת-פלסטין יוצאו מהשטח לפני תום הכיבוש הישראלי.

ההתנחלויות יימסרו בשלמותן לידי הרשויות הפלסטיניות, ללא פגיעה במיבנים וברכוש בלתי-נייד אחר.

הרכוש שיתפנה על-ידי המתנחלים ייחשב כחלק מתרומתה של מדינת-ישראל לשיקום הפליטים הפלסטיניים, כמפורט להלן (בסעיף 11).

סעיף 10: מים.

אוצרות המים של כל הארץ שבין נהר הירדן והים התיכון שייכים לשני הצדדים.

תוקם ועדה ישראלית-פלסטינית עליונה שתהיה אחראית למשק המים וחלוקתם. המים יחולקו על בסיס צודק ושווה, על פי היחס המיספרי של תושבי שתי המדינות.

שני הצדדים ישתפו ביניהם פעולה לפיתוח מקורות-מים נוספים, כגון על-ידי התפלת מי-הים.

סעיף 11: פליטים.

שני הצדדים מסכימים שיש לסיים את הטרגדיה האנושית של הפליטים על-ידי פיתרון מוסרי, צודק, מעשי ומוסכם, שיקח בחשבון את אופיין וצרכיהן החיוניים של שתי המדינות.

ישראל מכירה באחריותה המרכזית להיווצרות טרגדיה זו במהלך מילחמת 1948 ומילחמת 1967. שני הצדדים יקימו "ועדת אמת" של היסטוריונים - ישראלים, פלסטיניים ובינלאומיים - שתחקור את הנסיבות המדוייקות של היווצרות הבעייה, על כל חלקיה, ותפרסם תוך שלוש שנים דו"ח אובייקטיבי מסכם.

דו"ח זה ישולב בספרי-הלימוד של שתי המדינות.

ישראל מכירה עקרונית בזכות-השיבה כזכות אנושית בסיסית.

בהתאם לזכות זו, תינתן לכל פליט האפשרות לבחור בין קבלת פיצויים והתיישבות-קבע בארץ אחרת, שיבה למדינת פלסטין או שיבה לתחומי ישראל בהתאם לעקרונות הבאים:

1. כדי לרפא את הפצע ההיסטורי, וכמעשה של צדק, תחזיר ישראל לשיטחה הריבוני מיספר מסויים של פליטים, שייקבע בהסכם בין הצדדים. החוזרים ייקלטו בשיעורים שנתיים סבירים בפרק-זמן שלא יעלה על 10 שנים.
2. ייקבע שיעור נדיב של פיצויים לכל פליט עבור רכושו שנשאר בישראל, אובדן סיכויים ועוד. הפיצויים ישולמו על-ידי קרן בינלאומית. ישראל תתרום לקרן זו חלק ראוי, בהתחשב בערך הרכוש הפלסטיני שנשאר בידיה.
3. ישראל תפעל כדי שהקרן הבינלאומית תעניק למדינה הפלסטינית עזרה נדיבה לקליטת הפליטים שיחזרו למדינת פלסטין, וכן לפליטים הנמצאים כבר היום בגדה המערבית וברצועת עזה, על-ידי יצירת דיור נאות ומקורות-פרנסה.

סעיף 12: ביצוע החלטות האו"ם.

עם ביצועם המלא של הסעיפים 1 עד 9 ימסרו הצדדים הודעה משותפת למועצת-הביטחון של האו"ם, שבה יודיעו כי לדעת שני הצדדים מומשו ההחלטות 242 ו-338 במלואן. עם ביצועו המלא של סעיף 11 ימסרו שני הצדדים הודעה לאו"ם על ביצוע ההחלטה 194.

סעיף 13: חילוקי-דיעות.

תוקם ועדה בינלאומית מוסכמת לפיקוח על ביצוע הסכם זה. הוועדה תפעל כבוררת במיקרה של חילוקי-דיעות.

סעיף 14: סוף הסיכסוך.

ביצועו המלא של הסכם זה יהווה את סוף הסיכסוך בין ישראל ופלסטין.