כאשר קרא אייל עופר לתערוכת תצלומיו "גדר או חומה?" - תמהתי . גדר או חומה? הרי תצלומיו שלו עצמו מראים שזו גם חומה וגם גדר, חלקה חומה וחלקה גדר, בהתאם לתנאי הנוף .

אך ככל שהרביתי לחשוב, כך שוכנעתי שזוהי השאלה הנכונה. במישור המעשי, החומה והגדר הן אחת. אך במישור הרגשי, הפוליטי והפילוסופי, הן דבר והיפוכו .

הגדר - שקופה. גדר רגילה אינה מנתקת אדם מן הנוף, אינה מפרידה בין בני-אדם, אינה מעוררת רגש של זעם ושינאה. גדר בין שכנים אינה סימן של איבה. אימרה אמריקאית אומרת ש"גדר יוצרת שכנות טובה".

גדר יכולה גם ליצור שכנות רעה. אך כך וכך, היא עניין בין שכנים . ואילו החומה – אטומה. חומה מנתקת אדם מן הנוף, מפרידה בין אדם לאדם, בין ציבור לציבור. חומה היא סמל של ניכור, של שינאה, של זעם. חומה אינה יוצרת שכנות, היא מנתקת שכנות .

המפלצת המוקמת עכשיו בלב הגדה המערבית - כולה חומה. גם במקומות שבהם היא לכאורה גדר, גדר אלקטרונית עם חפיר ודרכי-פיטרול ומחסומי-תיל, היא חומה .

מעבר לכל שיקולי-הביטחון והשיקולים הפוליטיים, מעבר להיבטים הבלתי-אנושיים של הרס מירקם-החיים, החומה הזאת היא סמל . זוהי חומה בינינו לבין העם הפלסטיני, בינינו לבין העולם הערבי כולו .

לפני 108 שנים כתב בנימין זאב הרצל, במיסמך-היסוד של התנועה הציונית, את המלים הבאות :

"בפלסטיני נהווה חלק מהחומה של אירופה נגד אסיה. נשרת כחיל-החלוץ של התרבות נגד הברבריות." אירופה היא התרבות, אסיה היא ברבריות. הערבים, המוסלמים שייכים, כמובן, לעולם הברברי .

עכשיו אנחנו מגשימים את ה"חזון" הזה של "חוזה המדינה" בפועל, בשטח. הדחפור הישראלי בא אחרי הטנק הישראלי, כדי לנתק אותנו סופית, החלטית, מן המרחב הסובב אותנו .

נגד חזון-העיוועים הזה, נגד הסיוט הזה, אנחנו לוחמים. אנחנו לא רוצים להינתק. אנחנו רוצים להתחבר, להשתלב, להיות שייכים, לבנות חיים ביחד, להשכין שלום .

התערוכה הזאת היא חלק מהמאבק, והאמנות של אייל עופר היא חלק מהמאבק, המאבק של התרבות האנושית נגד הברבריות הגזענית .

על כך נתונה לה ברכתנו .