"אם אתה רוצה להבין את הפוליטיקה של מדינה, הסתכל במפה!" כך אומרת האימרה המיוחסת לנפוליון.

עצה טובה.

אם אתה חי בימים אלה בישראל, אתה מתרשם שמדינת-ישראל האדירה מכתיבה את התהליכים לבת-חסותה, ארצות-הברית.

הנשיא טראמפ מקשיב ומציית. ביבי הגדול מצווה עליו לקרוע את ההסכם עם איראן ללא כל סיבה ברורה, וטראמפ מציית. אין לו ברירה, המסכן.

אבל אז אתה מסתכל במפה, ואתה מגלה להפתעתך שארצות-הברית היא מדינה אדירה, ואילו ישראל היא כתם קטן על המפה, כל-כך קטן שנאלצים לרשום את שמה מחוץ לגבולותיה, על הים.

אז מה כאן לא בסדר? נכון, הגיאוגרפיה אינה הגורם היחיד. לישראל יש מיליונים של אוהדים שהם אזרחי ארצות-הברית, ושיש להם המון כסף. ובכל זאת.

האם יכול להיות שהתמונה כוזבת? שטראמפ אינו בן-החסות של נתניהו, אלא שהמצב הפוך? שטראמפ נותן את ההוראות, ושביבי, למרות כל הרעש, רק מציית?

אם כן, זו לא הפעם הראשונה בהיסטוריה. בימי קדם, ראשי הקהיליה היהודית בארץ עשו מאמצים אדירים למצוא חן בעיני שליט רומא, נירון קיסר. נירון השתעשע בכך שהצית את העיר רומא, ואת העולם כולו, בשעה שהוא מנגן בכינור.

דונלד טראמפ הוא נירון של ימינו, הקיסר של רומא החדשה.

המטרה העיקרית של טראמפ היא לחסל את העיסקה האיראנית, "העיסקה הכי גרועה שנעשתה מעולם". מדוע? הקשבתי בדריכות, ולא גיליתי סיבה מחוץ לעובדה שהיה זה קודמו בתפקיד, ברק אובמבה, שנוא נפשו, שיזם את העיסקה.

איזו סיבה אחרת הייתה לביטול העיסקה? לא שמעתי. העיסקה מנעה מאיראן לפתח נשק גרעיני. כל המומחים, גם בישראל, ללא יוצא מן הכלל, הסכימו ביניהם שאיראן שמרה בקפדנות על התחייבות זו.

ואכן, כל מנהיגי העולם מלבד ארצות-הברית (וישראל, כמובן) החליטו עכשיו להמשיך ולשמור על העיסקה. גרמניה, צרפת ובריטניה – שלוש מדינות שאינן לגמרי בלתי-חשובות – סבורות שיש לשמור על העיסקה. כך גם רוסיה וסין, שגם הן אינן ננסיות.

מלבד ישראל. הוי ישראל.

רוב האנשים בישראל מאמינים עכשיו שביבי, ביבי הגדול, מוביל את טראמפ ברצועה. ההשפעה המסתורית שיש לביבי על טראמפ היא כל-כך חזקה, שאין לנשיא האמריקאי ברירה אלא לפעול לפי הוראותיו.

מזה זמן רב יש לביבי יחס כפייתי לאיראן. הוא מתעורר עם איראן בבוקר, והוא הולך לישון עם איראן בלילה.

ואיש אינו שואל: למען השם, מדוע?

אם נחזור למפה של נפוליון, לא נגלה בה שום ניגוד-אינטרסים מהותי בין איראן וישראל. אין להן גבול משותף. אף לאחת מהן אין שטחים שהשנייה חפצה בהם. גם אין לאחת מהן אוצרות-טבע שהאחרת משתדלת לשים עליהם יד.

והראייה? לא מזמן הייתה איראן בעלת-הברית ההדוקה ביותר של ישראל (מלבד ארצות-הברית, כמובן). השליט של איראן היה השאה, בעל המדים היפים והאשה היפה (ותסלחנה לי הפמיניסטיות היקרות, רק הפעם).

ישראל ואיראן הלכו לגנוב סוסים ביחד, כמו שאומרים. האיראנים עזרו לנו להחדיר סוכנים לכורדיסטאן שבעיראק השכנה, כדי לארגן שם את ההתקוממות של הכורדים נגד השליט סדאם חוסיין. לאחר מכן תמכנו באיראן במלחמתה נגד עיראק, שסדאם חוסיין פתח בה.

באחת השערוריות הגדולות של התקופה, עיסקת "איראן-קונטרה", ישראל העבירה נשק אמריקאי לאיאתוללות. איראן שילמה בעד הנשק, ישראל העבירה את הכסף לארצות-הברית, והמימשל האמריקאי העביר את הכסף באופן בלתי-חוקי למורדים הימניים בניקאראגואה. ידידי עמירם ניר, עיתונאי שהפך למומחה ביטחוני של הממשלה, העביר את הנשק באופן אישי לטהראן. (שותפו האמריקאי לעיסקה, אוליבר נורת, התמנה זה עתה ליו"ר השדולה האדירה של בעלי-הנשק באמריקה.)

בסדר, די באנקדוטות המשעשעות. אם אין איבה בסיסית בין ישראל ואיראן, הנובעת מהגיאוגרפיה, מה יש?

יש אידיאולוגיה. השליטים הנוכחיים של איראן הם מוסלמים-שיעים קיצוניים. הם רוצים להשתלט על כל העולם המוסלמי-הערבי. הערבים שונאים את ישראל, בעיקר בגלל דיכוי הפלסטינים. לכן מעמידים האיראנים פנים כגדולי הלוחמים ב"שטן הקטן" (הכינוי המעליב שהם מדביקים לנו, בניגוד לאמריקה, "השטן הגדול".)

למען האמת, אני מאמין שלשליטי איראן לא איכפת מישראל כהוא זה. הם מתייחסים אלינו כאל מכשיר מועיל. מלחמת-הקללות שלהם נגד ישראל עוזרת להם לרכוש את לב ההמונים הערביים במאבק שלהם נגד העולם הסוני, שבראשו עומד עכשיו יורש-העצר ההיפר-אקטיבי של סעודיה.

אז מדוע יש לביבי יחס כפייתי, עד כדי כך שהוא דוחף את בן-חסותו האמריקאי לשערי מלחמת-העולם השלישית?

זה תלוי במידת הציניות שלכם.

אם אתם ציניים מאוד, אתם יכולים לזכור ששניהם, טראמפ וביבי, תקועים עד לצווארם בחקירות פליליות. עם קצת מזל הם עשויים לסיים את הקריירות שלהם בכלא.

האם יש להם דרך טובה יותר להסחת דעת הקהל שלהם מאשר מלחמה קטנה? מאז בריאת העולם נוסתה שיטה זו פעמים רבות, והצליחה כמעט בכל פעם. למי יהיה חשק לטפל בכוכבת-הפורנו של טראמפ ולמתנות שקיבל ביבי ממיליארדרים אמריקאים, כאשר חיי הבנים שלו נתונים בסכנה?

אמריקה עדיין רחוקה ממלחמה, אבל אנחנו לא. יתכן שאנחנו כבר נמצאים בה, מבלי להרגיש.

בימים אלה – או מוטב לומר בלילות אלה – הטייסים האמיצים שלנו טסים מעל לסוריה ומפציצים שם מדי לילה מיתקנים צבאיים איראניים. עד עכשיו האיראנים לא הגיבו, מלבד נסיון כושל אחד לשגר כמה טילים מיושנים.

מדוע בכלל נמצאים האיראנים שם? זה חלק מהמבצע שלהם ליצור רצועת-השפעה שתחבר את איראן עם הים התיכון. יש להם השפעה גדולה בעיראק, שיש בה אוכלוסייה שיעית גדולה. גם בסוריה הם שולטים עכשיו בעזרת רוסיה. בלבנון יש להם שותפות קרובה עם חיזבאללה, התנועה השיעית שניצחה זה עתה בבחירות בארצה.

אמריקה בכלל לא אוהבת את זה. אמנם, טראמפ החליט לסגת מהמזרח התיכון (העסק יקר מדי) אבל הוא לא רוצה שפוטין ימלא את החלל. לגמרי לא. אז הוא מחזיר את החיילים לשם ואומר לישראל למרר את חיי האיראנים בסוריה.

זהו מישחק (שלנו) באש. עד כה האיראנים כמעט התעלמו מההפצצות שלנו לילה-לילה, חוץ מהשמעת איומים מסמרי-שיער ואותו ניסיון כושל השבוע. אך כמה זמן?

איראן היא ארץ חכמה. למרות ההתבטאויות של המשטר הנוכחי, היא נוהגת בהתאפקות רבה. היא זוכרת שלא מזמן (בקושי 2500 שנים) היא הייתה מעצמה עולמית. היא יכולה לחכות. היא מתעלמת מהפרובוקציות של טראמפ. אחרי הכל, כמה זמן קיימת ארצות-הברית?

אז אנחנו מפציצים. אז הם מגיבים באיומים. אז טראמפ מאושר.

והציבור הישראלי? אפשר לתהות אם יש בכלל דבר כזה.

מספר פרשנים מקומיים כבר שואלים אם תושבי ישראל הם בכלל "אזרחים", או רק "נתינים" של ביבי.

ברור שישראל נמצאת בדרך למלחמה. ההפצצות הליליות של הכוחות האיראניים הן עלבון לגאוותם הלאומית. באיזור שלנו, הגאווה הלאומית חשובה מאוד. צה"ל הורה לאוכלוסייה בצפון המדינה לפתוח את המקלטים, ויחידות ההגנה האווירית זזו לגבול הסורי.

והישראלים? הם מושכים בכתפיים. הם יודעים שביבי שלנו הוא שחקן גאוני. זה עתה הוא החזיק את ישראל, ואת העולם כולו, במתח במיפגן טלוויזיוני מרתק, שבו חשף אוצר של מידע על הפעולות הגרעיניות של איראן. הוא גילה שבחורינו האמיצים ובחורותינו האמיצות מהמוסד שמו את ידיהם על ארכיון גדול של מסמכים גרעיניים איראניים, ושהם הביאו את האוצר הבלום הזה לארץ, ממש תוך סיכון חייהם.

נהדר. חבל רק שהארכיון שייך לתקופה שאבד עליה הכלח, תקופה שבה הכל ידעו שאיראן משתדלת לחקות את ישראל ולייצר נשק גרעיני. הרי העסקה המדוברת נוצרה בדיוק כדי למנוע מהם אפשרות זו.

אבל איזה כישרון מישחק! איזה אביזרים מצוינים על הבמה! איזו אנגלית (אמריקאית) נהדרת בפי ביבי! איזה תיאום מושלם עם החלטת טראמפ לצאת מההסכם! ואולי כל ההצגה הוזמנה בכלל על-ידי טראמפ?

פרשנים ישראלים אחדים הצביעו על כל אלה. אבל אין אופוזיציה אמיתית לביבי, לא בכנסת, לא בתקשורת העממית, לא בטלוויזיה.

הרוב העצום של תושבי ישראל – ובכל ארץ אחרת בעולם – עומדים דום כאשר הם שומעים את המילה "ביטחון". בסדר, אולי ביבי מושחת קצת, אולי הוא לקח קצת שוחד פה ושם, אבל הוא המפקד הראשי! הוא האיש ששולח את הבנים לקרב! אז הידד למפקד העליון!

הידד ביבי!