כשנתיים לאחר מותו של חבר הכנסת לשעבר, פעיל השמאל, העיתונאי, העורך והסופר אורי אבנרי, עולה לאוויר ארכיון "העולם הזה" שכולל את הרוב המכריע של גיליונות השבועון שהיה בבעלותו ובעריכתו בין השנים 1950-1989.

הארכיון החדש הוא הגרסה השנייה של הפרויקט להנצחת מפעל חייו של אבנרי. הוא הועלה על ידי קבוצת אנשים שרצתה לאפשר גישה חופשית ולשמר בתודעה את פועלו של מי ששינה את פניה של העיתונות הישראלית – לטוב ולרע.

עם מותו של אבנרי, באוגוסט 2018, עלתה לאוויר הגרסה הראשונה של המאגר. באתר "העין השביעית", שם דווח על עליית המאגר לאוויר, נכתב כי בשנות ה-90, לאחר שאבנרי מכר את השבועון לאיש העסקים אריה גנגר, רכשה קבוצת ידיעות אחרונות את הזכויות על חומריו.

עוד נכתב כי ביומתו של נפתלי רז - פעיל שלום ותיק וידידו האישי של אורי אבנרי - פנו לפני כחמש שנים כמה מחבריו של אבנרי אל מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, וביקשו ממנו אישור להעלות לרשת את גיליונות השבועון, כמתנה ליום הולדתו ה-90 של אבנרי. על הפנייה חתמו בין השאר כלת פרס נובל עדה יונת, חתן פרס נובל אהרון צ'חנובר, הסופר וחתן פרס ישראל א.ב יהושע ועוד. הבקשה לא זכתה לתגובה למרות פניות חוזרות ונשנות.

כמה חודשים לאחר מכן ירדה הגרסה הראשונה של המאגר מהאוויר, עקב בעיות טכניות. הגרסה הנוכחית שעולה כעת נכתבה מחדש בקוד פתוח, חופשי לציבור. היא מאפשרת להגיע לגיליונות המלאים, המסודרים לפי שנים, ולעמודים הבודדים בתוך כל גיליון – הן בגרסת תמונה והן בגרסת PDF.

כמו כן, ניתן לבצע חיפוש טקסטואלי בתוך הגיליונות כדי להגיע לכתבות כאלה או אחרות. המאגר מאפשר להציג את הגיליונות בתצוגה לפי השערים הקדמיים שלהם, או לפי השערים האחוריים – שבהם הופיעו פעמים רבות תכנים כמעט פורנוגרפיים, בדומה לצהובונים כמו ה-sun הבריטי.

חשיפות, התקפות ומאבקים אבנרי קנה את העיתון ב-1950 מכספי פיצויים שקיבל בגין פציעתו במלחמת השחרור. הוא השתמש בעיתון כדי למתוח ביקורת חריפה על הממסד "המושחת והרקוב", להגדרתו, של אותה תקופה – בשפה וסגנון עיתונאי שלא היו מוכרים בישראל עד אז. השפה היתה פרובוקטיבית ונמוכה מהמקובל אז, הכותרות סנסציוניות, וכן נעשה שימוש רב בתמונות ואילוסטרציות חזקות, ואף, כאמור, בפורנוגרפיה.

שער אחורי של "העולם הזה", מ-3 במרץ 1965 (גיליון 1434) שער אחורי של "העולם הזה", מ-3 במרץ 1965 (גיליון 1434)

גם מתנגדיו החריפים ביותר סבורים כי הוא הפיח רוח חיים בעידן שבו התקשורת היתה מפלגתית ברובה – בשפתו, בסגנונו, בצילומיו ובנושאים שבהם עסק. השבועון העסיק עיתונאים רבים ובולטים שעברו אחר כך למלא תפקידים בכירים בתקשורת. השפה שהמציא מקובלת היום בכל כלי התקשורת בישראל, והוא ייסד גם את שיטת התחקירים והקמפיינים הציבוריים.

ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, לא ראה בעין יפה את ההתקפות החוזרות ונשנות של השבועון נגד המדיניות והערכים של המדינה החדשה ומנהיגיה, ונהג להתייחס אליו בשם "השבועון המסוים" – כינוי שאבנרי התגאה בו. תחת הסיסמה "בלי מורא, בלי משוא פנים", נלחמו עורכי העיתון בכל מה שראו כשחיתות, ריקבון וסיאוב של המשטר.

לאחר חקיקת חוק איסור לשון הרע ב-1965, שלטענת אבנרי כוון נגד השבועון באופן ספציפי (והוביל גם לשביתה של יממה בכל כלי התקשורת בישראל), הוא הקים מפלגה בשם "העולם הזה – כוח חדש", ונכנס לכנסת עם מנדט אחד. הוא כיהן כחבר כנסת בסך הכל כ-10 שנים, שבהן לא החסיר אפילו ישיבה אחת, נאם כ-1,000 נאומים והגיש מאות הצעות חוק – שאף אחת מהן לא עברה.

"העולם הזה" נאבק גם בצנזורה ובשב"כ, שאותו כינה אבנרי "מנגנון החושך". בפעם אחת השתמש העיתון בתשבץ כדי לחשוף מידע שנאסר לפרסום על ידי הצנזורה (שמותיהם של גיבורי פרשת עסק הביש). הצנזורה הגיבה לכך בחריפות, ו"העולם הזה" היה העיתון היחיד במדינה שנדרש להגיש לה לאישור מוקדם את כל חומריו, כולל התשבצים, החידונים, הקריקטורות והמודעות.

אורי אבנרי ביומו הראשון בכנסת, עם דוד בן גוריון, ב-1965 (צילום: באדיבות אורי אבנרי, CC BY-SA 4.0) אורי אבנרי ביומו הראשון בכנסת, עם דוד בן גוריון, ב-1965 (צילום: באדיבות אורי אבנרי, CC BY-SA 4.0)

בשל העמדות הביקורתיות החריפות, סבלו העיתון ועורכיו מחרמות, ציתותים, התנכלויות ואף אלימות של ממש. פצצות הוטמנו במערכת, אבנרי עצמו הותקף. ב-1956 הגדיל השלטון לעשות ואף ניסה להוציא עיתון מתחרה בשם "רימון", במימון השב"כ, שתקף את "העולם הזה" ללא הרף, אך לא צלח ונסגר אחרי שנה וחצי של פעילות.

בין החשיפות המשמעותיות של "העולם הזה" היו הטבח בכפר קאסם, פרשת השוחד של ידלין ופרשת אברהם עופר. בעיתון גם הועלתה בשלב מוקדם מאוד (ב-1967) הטענה בנוגע לחטיפת ילדי תימן. בנוסף, בניגוד למה שחקוק בזיכרון הקולקטיבי, "העולם הזה" היה זה שחשף לראשונה את התמונה של המחבל החי מקו 300 – צילום של ענת סרגוסטי, שהתפרסם חודש ושבוע לפני הצילום המפורסם של אלכס ליבק בעיתון "חדשות".

אחרי מלחמת ששת הימים, נלחם "העולם הזה" בכיבוש, והיה נושא הדגל של הסתלקות מהשטחים ומשא ומתן עם פת"ח. אבנרי אף נפגש עם יאסר ערפאת פעמים רבות, כשהראשונה היתה בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה ("שלום הגליל").

מאת יונית מוזס, אתר "שיחה מקומית"

כתובת הארכיון https://thisworld.online

https://www.mekomit.co.il/%d7%94%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%9d-%d7%94%d7%96%d7%94-2-0/

מ

6