אדולף ואמין - גוש שלום

לאיש לא הייתה תשובה מוסמכת. היו שניחשו שזה קרה כבר בנעוריו בווינה. אחרים חשבו על מינכן אחרי מלחמת-העולם הראשונה. או חשבו על התקופה שבה ישב היטלר בכלא וכתב את ספרו "מיין קאמף" ("מאבקי").

עכשיו בא ביבי וחשף את האמת. הוא גילה את הנסיבות, את המקום ואת התאריך המדויק.

זה היה בברלין, ביום ה-28 בנובמבר 1941, כאשר היטלר נפגש עם המופתי הגדול של ירושלים, חאג' מוחמד אמין אל-חוסייני.

נתניהו לא נאות עד כה לגלות לנו איך הגיע לתגלית מהפכנית זו. אין לזה זכר בפרוטוקול הרשמי של פגישת היטלר-חוסייני שערכו הגרמנים, בקפדנותם הידועה. וגם לא ברישום שכתב המופתי עצמו ביומנו, שנפל לידי המודיעין הבריטי. שני המסמכים כמעט זהים.

אז מה גילה נתניהו?

לפי הסיפור, עד אז היטלר כלל לא חשב על השמדת היהודים באירופה. הוא בסך הכל רצה לגרש אותם מאירופה למדגסקאר, האי האפריקאי שהיה אז מושבה צרפתית. עד שבא המופתי ואמר לו בערך כך: "אם תגרש אותם, הם יבואו לפלסטינה. יותר טוב שתשמיד את כולם באירופה."

"איזה רעיון נהדר!" אמר כנראה היטלר, "איך לא חשבתי על זה בעצמי?"

יופי של סיפור. הצרה היא שאין בזה אף לא מילה אחת של אמת. בז'רגון של ימים אלה, ימי טראמפ, זוהי כולה "אמת אלטרנטיבית". כלומר: שקר גמור.

גרוע מזה: זה בכלל לא היה יכול לקרות.

כל מי שיש לו ידיעה מינימלית על התקופה, על "רוח הזמן" ועל האישים המעורבים, צריך היה לדעת שזה סיפור דימיוני לחלוטין.

נתחיל בגיבור הראשי: אדולף היטלר.

להיטלר הייתה השקפת-עולם מוצקה. הוא ינק אותה בנעוריו – לא ברור איך והיכן. קראו לה "אנטישמיות".

נא לשים לב: אנטי-שמיות, ולא אנטי-יהדות.

ההבדל הוא משמעותי. האנטישמיות הייתה חלק מ"תורת-הגזע", ענף בעל יומרה מדעית שהיה אז בשיא הפופולריות בכל העולם.

זאת לא הייתה אופנה אידיאולוגית, המצאה של דמגוגים. זה היה ענף שהתיימר להיות תורה מדעית אובייקטיבית, כמו מתימטיקה או גיאוגרפיה. ההנחה הבסיסית הייתה שלכל גזע של בני-אדם, כמו לכל גזע של סוסים או כלבים, יש תכונות מיוחדות, טובות ורעות.

המדע הזה נלמד באוניברסיטאות בעולם. פרופסורים מכובדים ערכו מחקרים מלומדים, כגון מדידת גולגלות וניתוח מבנה הגוף. זה היה רציני מאוד. גם יהודים לא-מעטים נתפסו לזה. כמו, לדוגמה, ארתור רופין הצעיר, שמילא בשלב מאוחר יותר תפקיד מרכזי מאוד בתנועה הציונית ובהקמת ישובים בארץ. כמעט בכל ערי ישראל יש רחובות על שמו.

לפי תורת-הגזע יש גזע עליון, הוא הגזע ה"ארי", שמקורו בהודו ושאליו משתייכים הגרמנים, ויש גזעים נחותים, כגון הגזע ה"שמי" והגזע הסלאבי. לפי המדענים של תורת הגזע, זה לא עניין של השקפה. זוהי עובדה מדעית, שאינה ניתנת לשינוי.

היטלר האמין בכל השטויות האלה, כמו שיהודי חרדי מאמין בתורת השם. המופתי היה בן הגזע השמי בה"א הידיעה. היטלר ממש לא אהב אותו, ולא הסכים בכלל להיפגש איתו. מנהלי המחלקה הערבית של מנגנון התעמולה הגרמנית נאלצו לעמול קשה כדי שהמנהיג יסכים לפגישה אחת, שארכה שעה וחצי וצולמה. הוא לא הסכים להיפגש עם המופתי שנית, למרות שהמופתי גר בברלין תקופה ארוכה.

זאת ממש לא הייתה "התחלה של ידידות מופלאה".

בפגישה נכחו שני מתורגמנים. המופתי דיבר צרפתית – שפה שלמד כנער, כשהיה תלמיד בבית-הספר היהודי-צרפתי "אליאנס". (הוא גם היה סטודנט באוניברסיטה המוסלמית המפורסמת אל-אזהאר בקאהיר, אך מעולם לא סיים את לימודיו שם.)

החוסיינים הם המשפחה המכובדת ביותר בירושלים. כיום היא מונה כ-5000 נפשות. אחד מידידיי הטובים ביותר היה פייסל אל-חוסייני, ראש הציבור הערבי בירושלים, אדם נהדר שאיתו אירגנתי הרבה הפגנות נגד הכיבוש ולמען השלום.

במשך דורות רבים, אחד מבני משפחת חוסייני כיהן כמופתי של ירושלים. המופתי הוא הסמכות הדתית העליונה בעיר, שהיא העיר השלישית בקדושתה באיסלאם, אחרי מכה ומדינה. לפני חאג' אמין כיהנו בתפקיד זה אביו ואחיו-החורג. אמין עצמו עלה לרגל למקומות הקדושים במכה עוד בנעוריו, ומכאן התואר חאג'.

חאג' אמין היה מנהיג מטבעו. כבר בגיל צעיר התפרסם כלאומן ערבי וכפעיל פוליטי. במלחמת-העולם הראשונה התגייס לצבא העות'מאני, אך לא נשלח לשרות קרבי וערק. הוא סייע ל"מרד הערבי" של השריף של מכה, שבמסגרתו התפרסם "לורנס איש-ערב". אחד מבניו של השריף הומלך כמלך סוריה, ובן אחר הומלך כמלך עבר-הירדן. חאג' אמין עצמו פעל למען הקמת מדינה מאוחדת של סוריה, פלסטין ועיראק.

כבר בשלב מוקדם מאור הכיר חאג' אמין בסכנה הגלומה בהתיישבות הציונית בארץ וקרא להתנגדות. אחרי שהבריטים הפכו לשליטי הארץ אירגן המופתי את מאורעות 1921, שניתן לראות בהן את פתיחת המלחמה הנמשכת עד היום.

בצד היהודי של המאורעות פעל זאב ז'בוטינסקי, אביו הרוחני של הליכוד של ימינו (ואוי להבדל!). ז'בוטינסקי הבין את עמדת הערבים וניבא שהתנגדותם הטבעית לציונות לא תסתיים לעולם. לדבריו, שום עם יליד לא השלים מעולם עם התנחלות של מהגרים קולוניאליסטים. עצתו הייתה להקים "קיר ברזל" מול התנגדות זו.

הנציב העליון הבריטי הראשון בארץ, הרברט סמואל היהודי, נכנע ללחצים מקומיים ומינה את חאג' אמין למופתי של ירושלים. אולי קיווה שזה ימתן אותו. אם כן, הוא טעה.

המופתי לא היה שונא-יהודים. (הוא הטיל על אדריכל יהודי לבנות את ביתו הפרטי, כיום מלון "שפארד", ואת משרדו, כיום משרד ממשלתי). לעומת זאת היה מראשי המתנגדים למפעל הציוני. פעמים אחדות אירגן התנגדות מזוינת, שהגיעה לשיאה ב"מאורעות" של 1936, שהערבים קוראים להם "המרד הגדול".

כשגבר המאבק נאלץ המופתי לברוח – תחילה ללבנון, ואחר-כך לעיראק, שמרדה בבריטים. כאשר התכוננו הבריטים לפלוש לשם, ברח המופתי לאיטליה הפאשיסטית, נפגש עם בניטו מוסולינו והתבקש לנאום ב"רדיו בארי", ששידר לעולם הערבי. משם הוזמן לברלין, כדי להשתתף גם שם במסע התעמולה לעולם הערבי. אז נערכה פגישתו של המופתי עם היטלר.

המופתי התכונן לפגישה והכין מראש הצהרה משותפת שעליה קיווה להחתים את היטלר. זאת הייתה תוכנית שאפתנית להקמת רפובליקה מאוחדת של סוריה, פלסטין ועיראק, תחת חסות גרמנית, ומינוי של המופתי עצמו כמנהיג העולם הערבי.

היטלר העיף מבט במיסמך ושם אותו בצד. הוא סירב להתייחס אליו. קודם כל, מפני שצרפת, תחת שלטון וישי, הייתה בת-ברית של גרמניה הנאצית, והיטלר לא רצה לרמוז שסוריה, שהייתה מושבה צרפתית, תילקח ממנה.

System Message: INFO/1 (<string>, line 72)

Possible title underline, too short for the title. Treating it as ordinary text because it's so short.

הוא הבטיח למופתי שיטפל בעניין אחרי שהצבא הגרמני יגיע לקצה הדרומי של הקווקז. כאשר זה יקרה, כך הבטיח, יפרסם הכרזה. אבל הצבא הגרמני מעולם לא הגיע לשם – הוא נעצר הרחק משם, בשער הצפוני של הקווקז. . בשיחה לא הוזכרו היהודים כלל, חוץ ממשפט אחד של המופתי על האוייבים "הבריטים היהודים והבולשביקים", ואמירה מעורפלת אחת של היטלר על כך ש"יש לפתור את הבעייה היהודית צעד אחרי צעד".

הפגישה צולמה על-ידי מנגנון-התעמולה הנאצי, שתיעדה את המופתי גם כעבור שנה, בפגישה עם מתנדבי הלגיון המוסלמי שהוקם במסגרת הס"ס הצבאי. בסך הכל מילא המופתי תפקיד זעיר במסע-התעמולה הנאצית שכוון לעולם הערבי.

כל השאר הוא פרי דימיונו הפורה של בנימין נתניהו - שנולד שמונה שנים לאחר הפגישה הזאת.