לפני שנים, מיד אחרי נפילת המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה, התבקשתי לכתוב ספר על המאורע. רחל צילמה ואני כתבתי. שם הספר, שהופיע רק בעברית, הוא "לנין לא גר פה יותר".

כאשר ביקרנו בוורשה, הופתענו מהמקומות הרבים שבהם נקבעו טבליות מתכת: "פה רצחו הגרמנים את..." עד אז לא היה לנו מושג על גודל ההתנגדות הפולנית לנאצים.

אחרי שחזרנו הביתה, הזדמנה רחל לחנות-בגדים ושמעה את בעלת המקום מדברת עם לקוחה בפולנית. רחל, שהייתה עדיין תחת הרושם של הגילוי שלנו בפולין, אמרה לבעלת החנות: "האם ידעת שהגרמנים רצחו גם מיליון וחצי פולנים?"

בעלת החנות ענתה: "לא מספיק!"

רחל נדהמה. גם אני.

ידענו, כמובן, שיהודים פולנים רבים לא אהבו את העם הפולני, אך לא היינו מודעים עד כמה השנאה עמוקה.

השנאה הזאת התלקחה השבוע שוב בכל עוצמתה.

הפרלמנט הפולני החליט שכל אדם המשתמש במלים "מחנות ההשמדה הפולניים" מבצע פשע וייענש בשלוש שנות מאסר. לפי החלטת הפולנים, יש לומר "מחנות-ההשמדה הנאציים על אדמת פולין".

התיקון הזה נכון לגמרי. אך בישראל פרצה סערה. מה!? הפולנים מכחישים את השואה? האם הם מתכחשים לעובדה שפולנים רבים עזרו לגרמנים לתפוס את היהודים ולהרוג אותם?

כך חושבים הרבה ישראלים. מובן שזה לא נכון. פולין לא עשתה מעולם שלום עם הנאצים, כפי שעשו עמים רבים באירופה הכבושה. הממשלה הפולנית ברחה לפאריס, ואחר-כך ללונדון. משם היא ניהלה את המחתרת הפולנית. למעשה, היו בפולין שתי מחתרות – מחתרת לאומית ומחתרת קומוניסטית. שתיהן לחמו בנאצים ושילמו על כך מחיר כבד.

אם אינני טועה, הייתה זאת הממשלה הפולנית הגולה שהעבירה להנהגה הציונית את הדיווח המוסמך הראשון על מחנות-ההשמדה.

האם היו משת"פים פולנים? מובן שהיו, כמו בכל הארצות שנכבשו על-די הנאצים. מבלי לעשות שום השוואה, חלילה, עכשיו יש המון משת"פים פלסטינים בשטחי הכיבוש שלנו.

העוזרים הלא-גרמניים העיקריים במחנות-הריכוז היו אוקראינים. האנטישמיות העמוקה הטבועה באוקראינים נבעה מהזמנים שאוקראינה הייתה תחת שלטון פולני והיהודים ניהלו את החוות למען אצילים פולנים. גם השנאה העזה לברית-המועצות גרמה לאוקראינים רבים לאהוב את הנאצים. הנאצים לא עשו מאמץ גדול כדי לרכוש את שיתוף-הפעולה של הפולנים. להיטלר הייתה תכנית סודית להשמיד את העמים הסלאביים, מיד אחרי השמדת היהודים, כדי לרכוש "מרחב מחייה" לעם הגרמני.

למדינת ישראל היו דרושות פחות מעשר שנים כדי להגיע להסכם עם גרמניה (הסכם השילומים), בעוד שהשנאה לפולין נמשכה במלוא עוצמתה כנראה עד היום.

מדוע?

איש אינו שואל את השאלה המתבקשת: איך בכלל נוצר מצב שכל-כך הרבה יהודים חיו בפולין?

לפני מאות שנים, כאשר היהודים גורשו מגרמניה, מאנגליה וממדינות אירופיות אחרות, לאן הם נדדו? איזו מדינות אירופיות פתחו לפניהם את השערים?

ובכן, באותם הימים הייתה פולין המדינה הכי פתוחה והכי סובלנית באירופה. היהודים שברחו מארצותיהם מצאו שם מולדת חדשה. למלך הייתה פילגש יהודיה. עיר יהודית שלמה צמחה ליד קראקוב, מרכז התרבות הפולנית.

גילוי נאות: בעוד שאבות-אבותיו של אבי באו לגרמניה מהמערב, אבותיה של אמי הגיעו מקראקוב. אבי, שנהנה מחינוך קלאסי, טען (ללא הוכחות) שאבותיו באו לחבל-הריין עם צבאות יוליוס קיסר, אך אמי נאלצה להודות שסבה בא מקראקוב, שהייתה שייכת עד למלחמת-העולם הראשונה לאוסטריה.

האביב הפולני-יהודי עבר, והשאיר אחריו מיעוט יהודי ענק בפולין. בדרך כלל, כאשר מיעוט שונה לחלוטין מהרוב, הדבר מהווה בעיה. היהודים היו שונים מהפולנים בדתם ובתרבותם. הם גם דיברו שפה שונה לחלוטין (יידיש). והיו בפולין הרבה-הרבה יהודים. מיליונים.

לכן היה זה טבעי שבין שתי קבוצות אלה נוצר חוסר-אהדה הדדי, שהפך ברבות הימים לשנאה הדדית. היו פוגרומים. אבל נראה שבפולין המודרנית חיו היהודים בנוחיות יחסית. הם התארגנו מבחינה פוליטית וגם הקימו קואליציות עם מיעוטים אחרים.

המוני יהודים ניסו להגר לגרמניה. היהודים הגרמנים, שבזו להם, שמו אותם על אוניות ושלחו אותם לאמריקה, ושם הם פרחו.

המשורר היהודי-גרמני הקלאסי, היינריך היינה, כתב שיר כלהלן (בתרגום שלי, בשיא הצניעות): "קרפולינסקי וסמרטוטסקי, / פולנים מארץ הפולאקים, / לחמו למען החופש / נגד העריצות המוסקוואית. // לחמו באומץ-לב עד שהצליחו / סוף-סוף להימלט לפאריס / כי טוב לחיות / כמו למות / למען המולדת."

ובהמשך, כשהם מנחמים זה את זה בבר פאריסאי: "עוד לא אבדה פולין! / הנשים שלנו יולדות / גם הבתולות שלנו עושות כך / הן יולידו לנו גיבורים!"

אחרי עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה, כאשר היהודים הגרמנים התחילו להגיע לארץ-ישראל, הם מצאו כאן את היהודים הפולנים שקדמו להם, כמו דויד גרין מפלונסק (בן-גוריון). המצב התהפך: הפולנים בזו לגרמנים ולעגו להם.

הציונים ראו באנטישמים הפולנים בעלי-ברית מועילים במאמץ לגרש את היהודים לארץ-ישראל. פרשה אחת, הידועה רק למעטים: ב-1939 הגו אחדים מראשי אצ"ל (ארגון שאז הייתי חבר בו) רעיון נועז: לחולל בארץ התקוממות מזויינת ולהקים את המדינה היהודית.

בחפשם עזרה לביצוע הרעיון, הם פנו לקצינים האנטישמים של הצבא הפולני. הצעת אצ"ל הייתה פשוטה: אנחנו נעזור לכם להיפטר מהיהודים שלכם, אתם תאמנו את הבחורים ותציידו אותם בנשק. אנחנו נעלה אותם לאוניות.

המטכ"ל הפולני דווקא אהב את הרעיון. הוא התחיל באימון חברי אצ"ל מבין יהודי פולין. אך פרוץ מלחמת-העולם השנייה שמה קץ למיזם.

יחסים מסובכים אלה לאורך מאות השנים מוצאים עכשיו את בטויים בהתנגשות הישראלית-פולנית של הימים האחרונים.

ישראלים רבים למדו שהשואה הייתה מבצע גרמני-פולני משותף, ושהפולנים הם שהפעילו את הכבשנים באושוויץ. האם אושוויץ לא הייתה בפולין?

ובכלל, האם זה מקרה שכמעט כל מחנות-ההשמדה היו על אדמת פולין? התשובה: זה היה מקום אידיאלי מבחינת הגרמנים, בייחוד אחרי הפלישה לברית-המועצות. הרי שם היו היהודים.

לסיכום: אינני מאמין שהתיאור הזה יעזור. הרגשות עמוקים מדי. בכל זאת.